|
|
| |
אסטרונומיה - מדע האסטרונומיה - בראי התרבות
יגאל פתאל
האסטרונומיה היא המדע העתיק ביותר בתרבות האנושית. שורשיו של המדע
המסקרן הזה נעוצים כבר בתקופות פרהיסטוריות, שבהן האדם היה שרוי בחשכה, ומן הסתם
בחוסר מעש, עם שקיעת החמה, והשמים זרועי הכוכבים סיפקו לו מקור לא אכזב לסקרנות.
תופעות אסטרונומיות פשוטות לכאורה ומובנות כיום היו בעבר עטופות חידה ומסתורין:
זריחת הירח והשמש וגרמי השמים השונים, התמלאות הירח והתמעטותו, גובהה המשתנה של
השמש מעל האופק במשך עונות השנה - כל אלה גרמו לאדם לחשוב שמהלך הכוכבים בשמים הוא
מעשה ידי האלים.
המקדשים הראשונים ששימשו גם מרכזי תרבות נבנו סביב מדע האסטרונומיה, החל בעמודי
הסטונהנג' הכבירים באנגליה וכלה בפירמידות של המצרים ובערי המאיה המסתוריות בדרום
אמריקה. הצורך החשוב ביותר של לימוד מהלך גרמי השמים על כיפת השמים היה קשור
בהוראת הזמן. בהיעדר שעונים שימשו השמים מעין שעון ענק, שהתווה את מהלך הזמן וחשוב
יותר - את מחזוריותו.
לוחות השנה הראשונים היו לוחות השנה המבוססים על מחזור הירח הסינודי - מופעי הירח.
להעדפה זו של לוח המבוסס על מופעי ירח ולא על אורך השנה בפועל היו שתי סיבות:האחת,
יחידת זמן בת חודש אחד הנה קצרה יותר ונוחה יותר לשליט מאשר יחידה ארוכה יותר בת
שנה.
ליחידה של הלוח הירחי, החודש (הסינודי), היו התחלה וסוף - מולד הירח - ברורים.
השנייה, המעקב אחר תנועת הירח בינות לכוכבי השמים היה קל יותר מהמעקב אחר תנועת
השמש בשמי היום חסרי הכוכבים.
מסלול הירח על פני השמיים חולק ל-29 אזורים, אחד לכל יום של החודש הסינודי. אזורים
אלו נקראו תחנות ירח. על מנת לציין את האזורים נקבע במרבית המקרים כוכב זוהר
ובמקרים מועטים שני כוכבים זוהרים, שסימנו את מיקומן של תחנות הירח. כוכבים אלו
היו קבוצות השמים הראשונות. מספר תחנות ירח היו כוכבים זוהרים, אף על פי שמיקומם
היה רחוק ממסלול הירח בשמים. דוגמה בולטת היא הכוכב ווגה, הזוהר ביותר בשמים
הצפוניים.
תחנות הירח היו ראשית חלוקת השמים לקבוצות כוכבים. חלוקה זו של אזור המילקה למספר
קבוצות הזהה למספר הימים בחודש הסינודי הייתה מקובלת בקרב כל העמים שהיו להם לוחות
ירחיים. כך נקראו תחנות הירח בהודו בשם - נקשאטרה, בסין - סיו ובערבית - מנזיל.
|
|
|
