| |
ללמוד לחשוב: טיפוח תפקודי חשיבה בהוראת מדע וטכנולוגיה
דר' יהודית וינברגר*
אף על פי שהחשיבה הנה פעילות טבעית של האורגניזם האנושי, לכל אורך ההיסטוריה
האנושית מנסים בני האדם לשכלל את חשיבתם (Perkins & Swartz, 1992). בשנים
האחרונות החינוך לחשיבה הפך לתחום פורה מאוד, הן מן ההיבט העיוני והן מן ההיבט
המעשי. כך, למשל, דו"ח הררי: "במקומות שונים בעולם קיימות כיום תכניות שנועדו לשפר
את יכולת החשיבה של הפרט בפתרון בעיות ובסוגי חשיבה שונים... נושא זה ראוי כיום
לבדיקה. הכוונה היא לבדוק אפשרות של הכללת תכניות כאלה בבתי הספר" ("מחר 98", עמ'
47, 1992). תכניות לימודים בארץ ובעולם מדגישות את החשיבות של פיתוח תפקודי
החשיבה. לדוגמה, תכנית הלימודים החדשה ללימודי מדע בבית הספר היסודי מציבה בין
היתר גם את המטרות האלה: "פיתוח אסטרטגיות וסגנונות חשיבה ובעיקר חשיבה לוגית,
ביקורתית ויצירתית המהווים תשתית הכרתית ליכולת הפרט לתכנן ולבצע פעולות הקשורות
בטיפול במידע, בחקירה, בגילוי או בפתרון בעיות. ("לימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר
היסודי", 1999, שם, עמ' 28) במסגרת פרויקטים שונים פותח מגוון של חומרי למידה
המתאימים להוראת מדע וטכנולוגיה בשילוב הוראת החשיבה (זוהר ווינברגר, 1995; 1997).
הוראה ולמידה של מדע וטכנולוגיה מזמנות הבניה, יישום והפעלה של מיומנויות חשיבה.
אינטגרציה של חשיבה בהוראה מחייבת מתן הזדמנויות להשוואה ולניתוח נתונים ולהצגת
מקורות מידע ומאפשרת לתלמידים להקיש ולהעריך שיפוט והצהרות, להסיק מסקנות, להעלות
השערות ועוד. ממחקרים רבים שנעשו בתחום, נראה שניתן לפתח תפקודי חשיבה גבוהים
במסגרת הוראת המדעים על ידי הוראה מתוכננת ומכוונת למטרה זו (Zohar, Weinberger
& Tamir, 1994; Zohar & Tamir, 1993; Jungwirth, 1986; Adey, Shayer &
Yates, 1989 Zohar & Weinberger, 2000).
*הכותבת עוסקת בתחום הוראת המדעים ופיתוח החשיבה כמרצה ומדריכה פדגוגית
במכללת סמינר הקיבוצים וראש תחום מדע וטכנולוגיה במרכז מורים אזורי נתניה.
|
