|
|
| |
UV-B וההגנה הבלתי נראית על אוזון
תעלומת הקוטב הדרומי
מדוע מתרחש החור באוזון מעל הקוטב הדרומי? תעלומה זו נפתרה רק בשנים האחרונות. נמצא שהקוטב הדרומי בחורף נשלט על ידי מערכת של לחץ ברומטרי גבוה, היוצרת אזור מבודד וקר. הטמפרטורות בסטרטוספירה, בגבהים של שכבת האוזון, צונחות אל מתחת למינוס 80 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות אלה, מופיעים באזור הקוטב עננים סטרטוספרים (PSC - POLAR STRATOSPHERIC CLOUDS) המורכבים ממים ומחומצה חנקתית קפואה. על גבי הגבישים של עננים אלה, מתרחשות ריאקציות כימיות, שבסופן משתחררים אטומי כלור חופשיים, המתחילים להשמיד את האוזון. עננים אלה אינם מתקיימים בטמפרטורות חמות יותר ממינוס 80, ולכן אינם קיימים בקוטב הצפוני למשל, וזו אחת הסיבות לכך ששם לא נוצרת הפחתה כה דרסטית בריכוז האוזון. עם בוא האביב ועליית הטמפרטורות, נעלמים העננים ונפסקת יצירת הכלור החופשי. באותה עת, מתפרקת המערכת הסינופטית שבודדה את האוויר הפולארי, ומתחיל ערבוב של אוויר עשיר באוזון מקווי רוחב נמוכים יותר, עם אוויר דל באוזון מאזור הקוטב.
האם תחמיר בעיית הפחתת האוזון מעל האנטארקטיקה? הציניקנים יאמרו: מדוע זה חשוב - הרי איש אינו גר שם ממילא. אך האמת היא שבעיה זו אינה מוגבלת רק לקוטב הדרומי, והיא תמשיך ותלווה אותנו לפחות ל- 50 השנים הבאות, ומי יכול לצפות אילו הפתעות "מכינה" לנו האטמוספירה. התצפיות מראות שממדי החור גדלים והולכים משנה לשנה, אבל אינם עוברים צפונה לקו רוחב 55 דרום. זה אומר שמדינות כמו אוסטרליה, דרום אפריקה לא ימצאו מתחת לחור, אך לעומת זאת הן חשופות לסכנה אחרת בתחילת האביב הדרומי. כשהאוויר הדל באווזן מתחיל להתפשט לקווי רוחב נמוכים יותר, וריכוזי האוזון באוויר מעל אותן מדינות פוחתים לפתע, גוברת כמובן כמות ה-UVB המגיעה לפני הקרקע. למעשה, השיירים של ה"חור" האנטארקטי מתפשטים לכל עבר, ומסכנים את בריאותם של תושבי אותן מדינות הסמוכות לאנטארקטיקה. המצב בקוטב הדרומי הוא סימן אזהרה חריף ביותר להשפעה ההרסנית שיש ל-CFC על האוזון. כיום ברור שלו היינו ממשיכים בפליטת CFC באותו קצב של שנות ה- 80, ניתן היה לצפות שריכוזי הכלור בסטרטוספירה היו עולים באטמוספירה בכל רחבי העולם, ונזקים ברמה כזו או אחרת היו נגרמים לכל שכבת האוזון.
|
|
|
