|
|
| |
תפיסות שגויות והשפעתן על הלמידה או איך זה שלא למדו? הרי אמרתי להם?!
ד"ר רבקה ברנד
תקציר
מדוע הסברים, ניסויים והדגמות של תופעות מדעיות חולפים לעיתים "מעל לראשם" של
תלמידים, ומה מפריע להם להשתחרר מתפיסות שגויות שכבר גובשו? קוראים לזה "מוקשי
חשיבה", וחשוב לזהות אותם על מנת לאפשר למידה משמעותית בכיתה.
מבוא
גב' רוזאל, המורה החרוצה של תלמידי כיתה ה בעיירה אחת במישיגן, ארצות הברית, הכינה
תוכנית עבודה ללימוד הנושא "האור והראייה". היא עיינה בספרים רבים, קראה ביסודיות
את המדריך הרשמי למורה, והכינה לתלמידיה הדגמות מענינות ומפתיעות.
במהלך ההוראה התלמידים גילו השתתפות ערה בדיונים ובפעילויות, וגב' רוזאל חשה סיפוק
רב. לאחר שבחנה את התלמידים במבחן המומלץ במדריך למורה (הציון הממוצע היה 70)
התכוננה לעבור ליחידת לימוד בנושא אחר. היא לא העלתה בדעתה את האמת המפתיעה
שתלמידיה לא הפנימו כמעט דבר בנושא האור!
בנסיבות רגילות, היתה "הלמידה שלא היתה" מצטרפת לאלפי מקרים דומים המתרחשים בכל עת
ובכל מקום בו נפגשים מורים עם תלמידים. אך בכיתה של גב' רוזאל ישבה חוקרת, שעקבה
אחר תהליך הלמידה של התלמידים. החוקרת, לוסיל סלינגר (Slinger et al.,1982) צילמה,
הקליטה ורשמה כל מה שהתרחש בתשעת השיעורים שהוקדשו לנושא. היא בחנה ביסודיות את
תוכניות העבודה של המורה ושוחחה איתה על מטרותיה ועל דרכי עבודה. היא גם ערכה
לתלמידים מבחן מוקדם (pre-test) כדי לגלות את הידע המוקדם שלהם בנושא. הנתונים
שאספה החוקרת גילו לה שתי עובדות בסיסיות:
א. לתלמידים היו תפיסות שונות ומשונות בקשר לאור ולראייה.
ב. למורה לא היה שמץ של מושג על כך!
החוקרת ערכה לתלמידים מבחן סופי (post test) שונה מאוד מהמבחן של
גב' רוזאל בסיום היחידה, שנועד לבחון לעומק את תפיסותיהם לגבי הרעיונות שלמדו.
התברר שהילדים עדיין חושבים שתמונת החפץ היא שחודרת לתוך העין ולא קרני האור
המוחזרות ממנו. הילדים הגיעו לכיתה של גב' רוזאל עם התפיסה הזו, ועם אותה תפיסה
עתידים היו לסיים כיתה ה. לא רק שגב' רוזאל לא היתה מודעת לכך, היא הופתעה לשמוע
מפי החוקרת שהתפיסה האינטואיטיבית של הילדים הפריעה להם לקלוט את המסרים שלה.
מסיבה זו, רוב ההדגמות והניסויים שהמורה המסורה הביאה לכיתה "חלפו מעל הראש" של
התלמידים, וכך, למרות שנעשתה שם עבודה של הוראה, לא התרחש נס הלמידה.
החוקרת בוני שפירו מאוניברסיטת אלברטה, קנדה (Shapiro, 1989) ערכה גם היא מעקב אחר
תלמידי כיתה ה שלמדו את נושא האור. היא ניסתה לגלות כיצד מושפעת למידת המדעים
ממאפיינים אישיים כגון הנאה מלימודי מדע, אמונה בחשיבות הנושא, יחס של הערכה
למורה, וכו'. "כוכב" המחקר שלה הוא מרק, שבלט בהבנתו ובעניין שגילה במדע, אבל
מעניין יותר הוא דווקא התיאור של איימי במאמרה: "המורה, מר ראיין, העריך את איימי
כתלמידה המצטיינת של הכיתה. היא ידעה תמיד ובדייקנות אילו מטלות יש לבצע במהלך
השיעור. התשובות במחברתה היו תמיד נכונות, וחוברת העבודה שלה היתה מושלמת. לאיימי
היתה אמביציה חזקה להישגים גבוהים, למרות שהתכנים המדעיים היו בעלי חשיבות משנית
מבחינתה. משיחות איתה במהלך לימוד היחידה ובסופה התברר, כי למרות התשובות הנכונות
בדפי העבודה שלה איימי לא קלטה כלל את הרעיון של החזרת קרני אור (בלתי נראות), ולא
הבינה תופעות כמו שבירת אור, ראיית צבעים או היווצרות קשת במנסרת זכוכית".
איימי התוודתה בפני החוקרת כי הרעיון של המורה, שהאור מוחזר מחפצים, הוא רעיון
"מטורף". האור לא בא מחפצים או מבני-אדם! האור בא מנורות או ממכשירי טלוויזיה!"
טענה. למרות הספקות האלה, כל התשובות בדפי העבודה שלה היו נכונות.
מר ראיין לא היה מודע כלל למסתתר מאחורי התשובות של איימי, כשם שלא היה מודע
לחשיבתו המקורית של מארק ולתפיסתו המתקדמת בנושא האור.
|
|
|
