|
|
| |
המים בישראל - תמונת הווה ותצפית לעתיד
ד"ר יונה בר גור
תקציר
יש חדש בנושא המים. המציאות הפוליטית החדשה במזרח התיכון, כמו גם הדרישה הגוברת
לשיפור איכות המים ולניצול יעיל יותר של מקורות קיימים ואפשריים משנות מהותית את
כל תפישת ניהול משק המים.
מבוא
דרכם של המים אל הברז ארוכה היא ומורכבת. נושאים כגון איכות, כמות ואמינות אספקת
המים, המגיעים לצרכן, הם בעלי חשיבות לאומית. נושא המים הוא אחד האתגרים המורכבים
ביותר העומדים כיום בפני מדינת ישראל, ויש לו השלכה ישירה על חוסנה של המדינה,
עתידה הכלכלי ובריאות תושביה והדורות הבאים. את האתגרים הניצבים בפני משק המים של
מדינת ישראל יש לבחון מבחינת עקרונות מנחים ומגמות התפתחות בעתיד. דבר זה ניתן
לעשות באמצעות חמש נקודות התייחסות שונות: היצע וביקוש; איכות המים; גיאוגרפיה;
גיאו-פוליטיקה; מדיניות ניהול ופיתוח.
מאזן המים במדינה
מאזן המים נותן ביטוי להיצע וביקוש למים. היצע המים במדינה מורכב ממימי
אקוויפר ההר - כ-300 מלמ"ק (מיליון מטר קוב) לשנה, מימי אקוויפר החוף - כ-250
מלמ"ק לשנה, אגן הכינרת - כ-600 מלמ"ק לשנה, ואקוויפורים אחרים כמו מי שטפונות
וכד' כ-650 מלמ"ק לשנה. מוביל המים הארצי מגשר בין כל מאגרי המים והצרכנים לאורך
הקו ומאפשר את ניהול משק המים כיחידה תלת אגנית משוכללת אחת. מים נוספים נשאבים
מבריכות עפר, שמוקמות לצורך אגירת מי שטפונות (מים שפירים) או מי קולחין (ביוב).
התרומה הממוצעת הרב שנתית של הגשמים למקורות המים היא כ-1.8 מיליארד מ"ק לשנה.
רובם מחלחלים ונספגים בקרקע, ואחוזים בודדים מהם זורמים לים. עם מקורות המים נמנים
גם מי הביוב של היישובים לאחר צריכה ביתית ותעשייתית. מתוך צריכה ביתית של 650-600
מלמ"ק בשנה, לדוגמה, ניתן להפיק כמות של כ-350 מלמ"ק קולחין לשנה לאחר טיפול
וטיהור.
בנושא מאזן המים יש משקל רב ל ציאל הפיתוח של מקורות המים מחד, ותחזיות הצריכה,
מאידך. בתחום זה נכללים גם ההיבטים הכלכליים המבטאים, בין השאר, את עלויות פיתוח
מקורות מים חדשים, דבר המשפיע על מחיר המים לצרכן ועל נכונות הצרכן לשלם את עלויות
הפיתוח הללו. חלק מעלויות הפיתוח מושקע במאגרי מים; בארץ יש כ300- מאגרי מים בעלי
קיבולת של כ200- מלמ"ק. בשנים האחרונות הוקמו מאגרים בנחל הבשור, מאגר נחל מאוז
וניר עם בנגב המערבי. מאגרים רבים הוקמו גם ברמת הגולן.
איכות המים. נושא זה מתייחס למקורות המזהמים את מי השתייה, ביניהם חומרי
הדברה המחלחלים למי התהום, שפכים תעשייתים המכילים מתכות כבדות ומלחים, מאגרי
נוזלים שונים המחלחלים לאדמה כמו נפט, ועוד.
נקודה מרכזית בנושא זה היא שמירה על הסביבה במטרה למנוע פגיעה בלתי הפיכה בערכי
טבע ונוף בשל ניצול יתר של מקורות מים. בריאות הציבור גם היא מושפעת, כמובן,
מאיכות מי השתייה, ושמירה עליה מחייבת אספקת מים נקיים וסילוק שופכין, תוך עמידה
בסטנדרטים הולכים ומחמירים ככל שעולה רמת החיים ומודעות הציבור.
בסוף אפריל '89 למשל, זוהמו מי מעיינות כברי בגליל המערבי ממי ביוב. גל מי ביוב תת
קרקעי שהגיע למעיינות געתון עקב גשמים כבדים, זיהם את האקוויפר שמזין את מעיינות
כברי. כתוצאה מהזיהום חלו כ - 110 איש בדיזינטריה. התברר כי מנגנון הבקרה האוטומטי
למדידת כלור במעיינות לא פעל כשורה, וכך הצליחו לחדור לרשת האספקה מים שלא חוטאו
כראוי.
ביולי '85 פקדה מגיפת דיזינטריה וטיפוס הבטן את איזור הקריות, ובמהלכה נפגעו כ-
6,000 איש. מקור הזיהום אותר בצינור הביוב הראשי של שפרעם, שחדר לאתר הקידוח
(לשאיבת מים) אפק 2 וממנו למי השתייה של האיזור.
גיאוגרפיה בתחום המדינה. הבחנה בין איזורים עם עודף במים לאיזורים הסובלים
ממחסור ובחינת אופציות להובלת מים מאיזור אחד למשנהו.
גיאו-פוליטיקה של משק המים האיזורי. המים אינם מכירים בגבולות בינלאומיים.
חלק ממקורות המים של ישראל נמצאים במדינות אחרות וזורמים אלינו דרכן. בארץ ובעולם
גובלים ימות, אגמים ונהרות במדינות שונות, ויש צורך בהסכמים לגבי זכויות השימוש
במים.
ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית חתמו על הצהרה לשיתוף פעולה אזורי בתחום פיתוח המים
האזורי במזרח התיכון. הסכמי השלום של ישראל עם ירדן כוללים גם העברות מים בין
הצדדים, כולל שאיבה מן הירמוך והזרמת מים דרך מפעלי המים בעמק הירדן לתעלת עבדאללה
שבירדן. הדיונים עם הפלסטינים כוללים גם את נושא הביוב והטיפול בשפכים בערי הגדה.
ללא טיפול נאות עלולים שפכים אלו לזהם את מקורות המים של ישראל, ובעיקר את אקוויפר
ההר.
מדיניות ניהול ופיתוח של משק המים. המדיניות בנושא המים מורכבת מהעדפות
ממלכתיות, שכרוכות בשיקולים שונים הנוגעים לרווחת האוכלוסייה. שיקולים אלו נעשים
תוך בחינה של נושא האיכות, הכמות, המחיר ואמינות אספקת המים. על האחראים לעיצוב
המדיניות לקחת בחשבון גם את רווחת הדורות הבאים, ולהימנע מפעולות שעלולות לגרום
להשחתה בלתי הפיכה של מקורות מים. עליהם להתחשב בשמירת איכות הסביבה, בשיקולי
יעילות כלכלית ובכדאיות ההשקעות בפיתוח מקורות מים חדשים, ובכלל זה התפלה. כמו כן
צריכים להיבחן קריטריונים שונים של הערך המוסף שניתן להפיק מיחידת מים במגזרים
השונים. תפישת המים כמשאב מוגבל מכתיבה העדפה של הפניית המים למקומות בהם ניתן
להפיק יותר תועלת מכל יחידת מים.
ליישוב היהודי בארץ, שתחילתו בשלהי המאה שעברה, היו מספר יעדים דומיננטיים: היעד
הדמוגרפי של הגדלת האוכלוסייה היהודית; היעד הביטחוני של קיום מדינה יהודית בסביבה
עוינת והיעד הטריטוריאלי של גאולת הקרקע והתיישבות. מימוש יעדים אלה בתנאים
האקלימיים והגיאוגרפיים של ישראל הפך את נושא המים לגורם מרכזי בפיתוח המדינה.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי ביחס המדינה ואזרחיה לנושא המים. ישראל שנהגה בעבר
להתייחס לנושא המים כנושא שאין להתפשר עליו, מוכנה כיום להגיע להסכמים שונים
בנושא. בעקבות שינויים דמוגרפיים-מרחביים, גיאופוליטיים, כלכליים וסביבתיים החלה
מדינת ישראל לשקול חלופות מדיניות שונות בנושא המים. השינוי המרכזי מתבטא בתפישת
המים כגורם ייצור סחיר ונייד. שאלת אספקת המים מקבלת פן רציונלי יותר כיוון שניתן
כיום לבחון אופציות שונות לגביה לפי שיקולי העלות הכלכלית של הפקת כל יחידת מים.
השינויים בהתייחסות הערכית למים משפיעה על אופי ההחלטות המתקבלות. להחלטות אלו
השפעה רבה בקביעת אופיה של המדינה לקראת המאה הבאה.
הכותב הוא כלכלן בכיר בחברת תה"ל ובמנהלה הארצית למים וביוב וחוקר בכיר בתוכנית
האב לישראל לשנות האלפיים בטכניון.
|
|
|
