| |
ים המלח - בין שימור לפיתוח
כתב צפריר רינת
תקציר
עשרות סוגי לוויינים נעים סביב כדור הארץ ומשדרים בלי הרף: מי בשירות המדע, מי
לצורכי תקשורת מסחרית ומי למטרות מודיעין. על התהוות עידן החלל ועל השתלבות ישראל
במועדון האקסלוסיבי של משגרי הלוויינים.
מבוא
איזור ים המלח הפך מאז התקדמות תהליך השלום לאחד מיעדי הפיתוח הכלכלי והתיירותי
המרכזיים של ירדן, של ישראל ושל הרשות הפלסטינית. תוכניות הפיתוח הן מגוונות
ורבות, אך המשותף לרובן הוא השינוי האקולוגי- תרבותי העמוק, שהן עשויות לחולל
באיזור, שהוא בעל חשיבות עולמית. כבר כיום יש כ2,000- חדרי מלון מסביב לים המלח,
שנבנו על ידי ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית, ובעתיד מתוכננים להיבנות יותר מ30-
אלף חדרים. גם אם תוכניות אלה יתממשו בחלקן, עשוי הנוף של ים המלח להשתנות לבלי
הכר בעקבות הבנייה, הכוללת גם תשתיות כמו כבישים, מתקני פסולת ושפכים, מתקני נופש
ומבנים לשימושים מסחריים.
על מנת לבחון את השלכות הפיתוח באיזור ים המלח הכינו לאחרונה מספר מומחים וארגונים
לשמירת הסביבה בישראל מסמכי עמדה, בהם נבחנו אפשרויות הפיתוח השונות ואף גובשו
המלצות שונות. במקביל התחילה בחודשים האחרונים היערכות למאבק ציבורי לבלימת
תוכניות, שלדעת מספר מומחים, יש להעתיקן למקומות רגישים פחות מבחינה אקולוגית
ולצמצמם את היקפן.
כשהמדובר בתוכניות לפיתוח באיזור ים המלח, הכוונה היא, בדרך כלל, לבנייה לאורך
חופי הים או מעט מצפון לו, אולם מבחינה גיאוגרפית ואקולוגית, יש להתייחס לאיזור ים
המלח כאל יחידה אחת, הכוללת בתוכה גם את המורדות המזרחיים של מדבר יהודה ואת
המורדות המערביים של הרי מואב, בצד הירדני. הארגון הבינלאומי "אקופיס", הפועל
לשימור הסביבה במזרח התיכון, קבע בהתייחסו לאיזור ים המלח שזוהי "מערכת אקולוגית
אחת, שאם לא נתכנן אותה ביחד, אנחנו עלולים לאבד אותה".
|
