| |
פסיכולוגיה - השפעת התפיסה של ילדים את גופם על הוראת נושא גוף האדם בכיתה
ד"ר יעל קשתן
הגוף שלנו מוכר ומוזר כאחת
אנו מכירים את גופנו מהצד החיצוני באופן אינטימי ביותר: כל נקודת חן, כל כתם לידה
ומאוחר יותר פצעי בגרות וקמטים הם חלק מהתמונה שלנו על עצמנו.
לעומת זאת, העולם המצוי מתחת לעור מסתורי עבורנו. "אין לנו שום ניסיון ישיר הנוגע
לאיברים השונים שבתוך הגוף. התחושות המהוות את ההתנסות הסובייקטיבית שלנו מתייחסות
רק לאזורים השטחיים של הגוף ל- 1-2 סנטימטרים שמתחת לפני השטח ולפתחי הגוף. מה
שאנו יודעים לגבי האיברים הפנימיים, מקורו בידע אינטלקטואלי, במשהו שלימדו אותנו.
תחושותינו לעולם לא יסגירו את קיומם של לב-ריאות או מעיים" (Shilder, 1935).
המאמר שקטע זה לקוח ממנו נכתב כבר לפני 65 שנים על ידי שני פסיכיאטרים, פול שילדר
ודייויד וקסלר.
הם שאלו ילדים בגילאים שבין 4 ל-16 שנים, מה יש בתוך הגוף? התשובה השכיחה ביותר
(בעיקר בגילאים הצעירים) והאופיינית ביותר הייתה - האוכל שאכלנו. זו תשובה שנובעת
מהניסיון הישיר של הילד. המבוגר, לטענת המחברים, כשהוא עוצם את עיניו ומדמה את
פנים גופו, הוא רואה אותו כגוף מוצק, מלא, בעל כובד, ואילו הילד מדמה אותו לכלי
קיבול בעל חלל שאליו נכנס האוכל וממנו יוצאות ההפרשות. פנים הגוף הוא כל כך זר
עבור הילד, עד שהוא מרגיש צורך לאפיין אותו על ידי האוכל המוכר שמכניסים אליו
מבחוץ או ההפרשות המוכרות שיוצאות ממנו.
בציור זה אנו רואים כיצד מצייר הילד את כל מה שיש בחלל הבטן-הלב, העצמות,
וכן הדובדבנים, התפוח והפשטידה שאכל.
אך, פרט לאכילה חשופים הילדים למידע נוסף לגבי גופם - הם חווים דימום כשהם נפצעים,
דפיקות לב כשהם מתרגשים. הם שומעים לעתים קרובות מושגים הקשורים לאיבריהם
הפנימיים: כבר בגיל צעיר מאוד הם שומעים על קיומם של לב, מוח, קיבה, ולעתים גם
מושגים נוספים - ריאות, שלפוחית שתן ועוד. כשהם מתבקשים לצייר את פנים גופו של
האדם, יוצרים הילדים לעתים קרובות חיבור בין תפיסתם את פנים הגוף כחלל ובין הידע
הנוסף. הם מתארים, למשל, את כל חלל הבטן כקיבה המשמשת גם מאגר של דם, והם מציינים
את הלב כאיבר שתלוי באמצע (Gellert, 1962).
|
