|
|
| |
מוזיאונים למדע במרחב האינטרנט
אורלי להב, ד"ר דוד מיודוסר, ד"ר רפי נחמיאס, ד"ר אביגיל אורן
בעקבות פתיחת שערי המוזאון בפני הציבור הרחב, התפתחו בקרב המוזאולוגים שתי גישות: הגישה המסורתית והגישה הפרוגרסיבית. הגישה המסורתית מדגישה את תפקיד השימור ומתמקדת במוצגים המקוריים, ואילו הגישה הפרוגרסיבית מדגישה את תפקיד המוזאון בהעברת הידע אל המבקר באמצעות המוצגים.
התפתחותה של טכנולוגיית התקשוב אל עבר סביבות המדגישות את הממד החזותי והמאפשרות לדמות את המרחב המציאותי במרחב האינטרנט, הביאה את העוסקים בתחומי החינוך, התעשייה ובתחומים רבים אחרים לבחון את המרחב החדש: מרחב ה-Cyberspace. זהו מרחב הנעדר ממשות פיזית ואשר מדמה את הסביבה המציאותית. דימוי הסביבה הווירטואלית לסביבה מציאותית מתבצע באמצעות גרפיקה תלת-ממדית, דו-ממדית וקטעי טקסט.
המוזיאונים למדע וטכנולוגיה הקיימים במרחב הרשת משקפים את יחידות התשתית של המוזיאון המסורתי. במה הם שונים? אילו חידושים הם מציעים?
המוזאון הינו "מוסד של קבע, המנוהל לטובת הציבור במטרה לשמר, לחקור ובעיקר להציג לשם הנאה וחינוך של הציבור חפצים בעלי ערך תרבותי". הגדרה זו ניתנה על ידי המועצה הבין-לאומית למוזאונים (Hudson, 1975). מקורו של המושג מוזאון במאה השלישית לפנה"ס באלכסנדריה שבמצרים. שם זה ניתן לאגף שספרייתו של אלכסנדר הגדול ואוצרות תרבות נוספים שכנו בו. מקורו של המושג במילה היוונית mouseion - מקדש המוזות, שהיו תשע אלות יוון נותנות ההשראה בתחומי הספרות, האמנויות והמדע.
בתקופות מאוחרות יותר מופיעה המילה museo ככינוי לאוספים פרטיים משפחתיים של בעלי ממון. אוספים פרטיים אלה אשר נחשפו במשך שנים רבות בפני הרובד החברתי הגבוה בלבד, החלו נחשפים בפני הציבור הרחב במאה התשע עשרה, בעקבות מהפכות פוליטיות - חברתיות. הראשונים שעשו זאת היו המוזאונים באנגליה, בצרפת ובפילדלפיה שבארצות הברית.
בעקבות פתיחת שערי המוזאון בפני הציבור הרחב, התפתחו בקרב המוזאולוגים שתי גישות: הגישה המסורתית והגישה הפרוגרסיבית (אורן, מיודוסר, להב, 1997). הגישה המסורתית מדגישה את תפקיד השימור ומתמקדת במוצגים המקוריים, ואילו הגישה הפרוגרסיבית מדגישה את תפקיד המוזאון בהעברת הידע אל המבקר באמצעות המוצגים. הגישה הפרוגרסיבית מציגה שלושה מודלים בסיסיים לעיצוב התערוכה במוזאון (דור, 1987): תערוכה סטטית, סיור מובנה (walk through) ותערוכה דינמית. במוזאונים מהמודל הראשון, הפריט המוצג בתערוכה אינו נגיש אל המבקר, והמידע עליו מוצג על תווית או מושמע. תפקיד המבקר פסיבי בלבד. המודל השני מהווה שלב ביניים: התערוכה בו מובנית כרצף פריטים המשלבים אמצעים אור-קוליים שמאפשרים למבקר להגיב. בדומה לתערוכה הסטטית גם במודל זה המבקר פסיבי, ולעתים הוא יכול לגעת במוצגים. במוזאון מהמודל השלישי התערוכה מחייבת את המבקר ליצור אינטראקציה עם המוצג. הדגש הוא על המוצג המחייב את המבקר להשתתף ולהיות פעיל, לעתים תוך הכוונה לשילוב ולהפעלת כל חושיו. המודל השלישי הדינמי המקובל כיום ברוב המוזאונים למדע וטכנולוגיה בעולם. מחקרים מצאו שככל שהתצוגה פתוחה ודינמית יותר, יש נטייה של המבקר לשהות בקרבת המוצג זמן רב יותר (Koran et al, 1984). מחקרים אחרים מורים על הצורך במציאת איזון בין האווירה הרצינית של המוזאון לבין האווירה החווייתית (Du Bery, 1991).
|
|
|
