|
|
| |
טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע/ גבי סלומון
ליאורה סלע
התפתחות המחשב בשנים האחרונות היא מדהימה. טכנולוגיית המחשוב הביאה לשינויים
מהותיים בתחומים רבים בחיינו. הרפואה, ההנדסה, התעשייה, התקשורת, עולם העסקים וחקר
החלל השתנו ללא הכר בעשור האחרון.
ומה לגבי מקום המחשוב בחינוך? בעידן שבו כל תלמיד יכול לגשת למאגרי מידע ברחבי
העולם ולשוחח באישון ליל עם משוטטי אינטרנט ברחבי תבל, אין ספק שלא ניתן להתעלם
מהמחשב ככלי בהוראה. ולכן, השאלה המרכזית שאותה מציג פרופ' גבריאל סלומון בספרו
"טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע", אינה אם יש מקום למחשוב בחינוך אלא מהו מקום
המחשוב בחינוך? לאילו תפקידים נייעד אותו? מה בדיוק נעשה בו, ומדוע?
פרופ' סלומון מתמודד עם שאלות אלה באמצעות תפיסה רחבה ורב-ממדית של טכנולוגיית
המחשוב. לדעתו, המחשוב צריך להיבחן מנקודת מבט חינוכית לא טכנולוגית, והערכת
הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה זו לחינוך צריכה להיעשות במסגרת הסביבה החברתית-
תרבותית שבו היא פועלת. לעומת התפיסה הרווחת המשמרת - הרואה בטכנולוגיית המחשוב
כלי הוראה שנועד לשפר את החינוך ואף לשמר אותו, בחר גבי סלומון בגישה המעצבת. על
פי גישה זו, החינוך זקוק לשינוי כדי להתאימו לעידן חברת המידע, והמחשב הוא אמנם
מכשיר יעיל ורב כוח לביצוע שינוי זה. עם זאת, השינוי לא יתחולל על ידי המחשוב
עצמו. על פי תפיסתו של סלומון המתבססת על ממצאי מחקרים ועיסוק רב שנים בנושא, "אם
כל מה שהמחשב מציע הוא שינויים בדרכי ההוראה מבלי לשנות את דרכי הלמידה, מבלי
לשנות את יעדי הלימוד, את תוכני הלימוד ואת ההקשר הבין-אישי שבו מתחוללת הלמידה,
מה הואילו חכמים בתקנתם?"
אם אנו מעוניינים בשינוי משמעותי כלשהו, אזי על כלל הסביבה הלימודית להשתנות:
היעדים, התכנים, הפעילויות, היחסים ועוד.
סלומון טוען שהשינוי אינו משמעותי, אם אינו מעוגן ברציונל חינוכי שהוא מעבר
לטכנולוגיה, המצדיק את כיוון השינוי. הטכנולוגיה היא רק קודקוד אחד במשולש של
הקשרים: ההקשר של החברה שאנו חיים בה ודמותו המיוחלת של בוגר מערכת החינוך כנגזרת
מאפיוני החברה בעידן המידע; ההקשר של החינוך שהיינו רוצים לעצב, המבוסס על רציונל
פסיכולוגי בן-זמננו; וההקשר של הטכנולוגיה העומדת לרשותנו.
את מחשבותיו לגבי מחשבו בחינוך מציג סלומון בספרו באמצעות רצף של רעיונות המתפתחים
זה מזה ומובילים להבנה כוללנית ומעמיקה של תפיסת העולם שלו. המחבר לא מסתפק בהצגת
תפיסתו, אלא מציג גם גישות חינוכיות רווחות אחרות בנושא ומנמק את בחירתו. נימוקיו
אינם תאורטיים בלבד, אלא מבוססים היטב על ממצאי מחקרים בארץ ובעולם ועל דוגמאות
יישומיות רבות ומעוגנים ברשימה ביבליוגרפית עשירה.
הוא פותח בהצגת התפיסה האישית שלו לגבי מחשוב בחינוך וממשיך בסקירת המאפיינים
הבולטים של החברה בעידן החדש שהם, לדעתו, פוסט-מודרניות, תמורות תכופות
ודומיננטיות המידע. מכאן עובר סלומון לתיאור תכונותיו הייחודיות של בוגר מערכת
החינוך הנדרשות לתפקודו התקין בחברת העתיד. סלומון ממיין את התכונות המיוחלות
לשלוש קבוצות:
קבוצה ראשונה - כושרים ומיומנויות - שהבולטות שבהן הן היכולת לקבל החלטות באופן
עצמאי ומושכל והיכולת להתמודד עם מידע רב ולהפוך מידע לידע בעל משמעות.
קבוצת התכונות השנייה - הנטיות האינטלקטואליות של הבוגר - מתייחסת לבוגר המצויד
במיומנויות של סקרנות, חקרנות, ספקנות, בעל מוטיבציה להשתמש במיומנויות אלה ובעל
רגישות למצבים המאפשרים לממש נטיות אלה.
הקבוצה השלישית היא המחויבות לחברה, שמשמעותה נטילת אחריות כלפי קולקטיב כלשהו -
כמו, למשל, השכונה, בית הספר, התנועה ועוד - על ידי מעורבות פעילה של התלמידים
בקהילה בתחומים שונים.
טיפוחו של הבוגר המיוחל מחייב לעצב סביבה לימודית מסוימת שתאפשר לו לטפח את
התכונות המבוקשות. עיצוב של סביבה לימודית חדשה, לדעת סלומון, חייב להתבצע על בסיס
רציונל שאינו טכנולוגי, אלא לקוח מהפסיכולוגיה בת-זמננו ובעיקר כוונתו למה מכונה
היום "למידה קונסטרוקטיביסטית". התפיסה הקונסטרוקטיביסטית רואה את הלמידה כתהליך
שבו הלומד מעורב באופן פעיל בתהליך של הפיכת המידע לידע משמעותי. בנוסף, תהליך
הבניית הידע הוא תהליך בין-אישי לא פחות ממה שהוא תהליך תוך-אישי. עקרונות התפיסה
הקונסטרוקטיביסטית יחד עם חידושי הטכנולוגיה מאפשרים לבנות רציונל שלם לעיצובה של
סביבת לימוד חדשה עתירת טכנולוגיה.
|
|
|
