|
|
| |
המגוון הביולוגי בראי האתיקה הסביבתית
פרופ' עמוס דריפוס
 מבוא
השקפות
אנתרופוצנטריות
השקפות ביוצנטריות
השקפות אקוצנטריות
מקורות
מבוא
המגוון הביולוגי (biodiversity) הוא אחד ממונחי הדגל של החוששים לגורל הסביבה
הטבעית, הרואים בפגיעה בטבע איום קיומי; על האדם להגן על סביבתו הטבעית ויותר מכך,
עליו להגן עליה בפני האדם עצמו. בעשורים האחרונים קמו תנועות לשמירת הסביבה
שיוזמיהן היו בעיקר מדענים שאליהם הצטרפו אנשי חברה, פוליטיקה, פילוסופיה וחינוך.
תנועות אלה מייצגות השקפות עולם המעלות סוגיות אתיות שהתשובה עליהן תלויה במחלוקת
בתחום האתיקה הסביבתית.
אחד החוקרים העוסקים בגישות לבעיות הסביבה (Schmidtz, 1997) מעלה שאלה, האם מותר
לחטוב עץ גדול ויפה (Redwood במקור) כדי לצלם זוג רוקד על גדם העץ? האם מותר להרוג
פיל כדי לגלף כלי שחמט בשנהב חטיו? נראה שלא. אבל מדוע ?
והחוקר ממשיך להקשות: ומה אם משתמשים בעץ לצרכים אמתיים, כמקור לרווחת הדורות
הבאים? האם אז מותר? ואפשר להמשיך ולשאול: האם מותר לחסל יצורים חיים, גומחות
אקולוגיות, בתי-גידול, מערכות אקולוגיות, בהתאם לצרכים האישיים, החברתיים
והתרבותיים שלנו - גם כאשר מדובר בצרכים חשובים, דחופים וקיומיים? ועוד נוכל
להקשות כפי ששאל בעל הטור בכתב-העת טיים (Time) לפני כמה שנים: האם מותר להשקיע
משאבים בשימור חרק (Bug) מסוג זה או אחר, כאשר במקומות רבים בעולם, יש לאדם צרכים
קיומיים דחופים הרבה יותר?
מהיכן עלינו לשאוב תשובות לשאלות מעין אלה? הנטייה הטבעית היא להפנות אותן אל
תחומי המדע והטכנולוגיה, אולם בתקופה הפוסט מודרנית שבה אנו חיים, רוב הבעיות
קשורות לחברה ולתרבות ולפיכך המדע והטכנולוגיה יכולים לספק ידע חיוני אך לא
פתרונות מלאים. המחלוקת אינה מדעית בלבד, אלא מדעית-חברתית וקבלת ההחלטות בסוגיות
חברתיות דורשת קביעת סדרי עדיפויות. במילים אחרות, היא מחייבת שיקולים ערכיים.
ערכים, על פי הגדרתו של חוקר תכניות הלימודים הקנדי אייקנהד (Aikenhead, 1991) הם
"הנחות יסוד המנחות החלטות על בסיס אידאולוגי, אתי, דתי, כלכלי, תרבותי". בדרך כלל
חבויות הנחות אלו בהצהרותינו אך רק לעתים רחוקות הן מנוסחות באופן מפורש.
נובע מכך שכל הבנה, עמדה, החלטה, או הצבעה ציבורית של אזרח בנושא סביבתי צריכה
להתבסס על אוריינות מדעית וטכנולוגית ועל הכרת הערכים המנחים את אנשי הסביבה.
המשתמע מכך לעניין המעשה החינוכי הוא שעל מורים ומחנכים להבהיר לתלמידיהם את
משמעות הערכים האלה כבר מגיל צעיר, כאשר הילד עדין רגיש מספיק כדי לבנות לעצמו
בסיס להמשך התפתחותו המוסרית, ומתוך הבנה שהחינוך המוסרי של ילדים מתפתח כנראה
בהדרגה.
ערכים מסוגים שונים מאפיינים את הגישות העיקריות העומדות במרכז הדיון הסביבתי
והדיון בגישות אלה הוא במוקד מאמר זה .
כדי להמחיש את הדילמה המוסרית המרכזית העומדת במרכז הדיון הסביבתי, נחזור לדוגמה
של העצים והפילים, כלומר, השימוש ביצורים חיים לצורכי הנאה בלבד. אפשר לטעון שעצים
ופילים הם משאבים יקרים ואין להשתמש בהם באופן בלתי מבוקר - באופן המספק רק את
האינטרסים הצרים של קבוצות ספציפיות. גישה זו, הדוגלת בשימוש נבון ומבוקר של
משאבים מתוך התחשבות בדורות הבאים ומתוך דאגה לפיתוח בר-קיימא נקראת גישת ה-שמירה
(conservationism).
ואפשר להמשיך ולשאול: ומה אם השימוש הוא לצורך אמתי, חיוני לרווחתו של האדם? האם
אז זה לגיטימי? האם לעצים ולפילים לא מגיע מקום של כבוד בטבע? האם מותר לאדם לנהוג
בטבע על פי רצונו או צרכיו? האם, מחוסר יכולתנו להימנע מניצול משאבים, נובע שאין
ליצורים בטבע מעמד מוסרי כלשהו, בלתי תלוי בתועלתם לאדם? גישה זו, המייחסת לטבע
מעמד מוסרי בלתי תלוי ומדגישה את שימורו מתוך כבוד לטבע ולקיומו באופן בלתי תלוי
באדם, נקראת גישת השימור (preservationism). ההבחנה בין שתי הגישות המוצגות לעיל
מבטאת שני סוגים של ערכים: ערכים אינסטרומנטליים וערכים פנימיים.
ערך אינסטרומנטלי הוא הערך של אובייקט המשמש להשגת יעדיו של דבר אחר. במקרה הנדון
כאן, הערך האינסטרומנטלי של המגוון הביולוגי הוא בכך שהוא תורם לקיומו ולרווחתו של
המין האנושי.
ערך פנימי הוא הערך של דבר שהוא יעד בפני עצמו. אם לדבר יש ערך פנימי, כי אז
הצידוק המוסרי לשימורו אינו דורש התייחסות לערך אחר או לחובה אחרת. שימורו מוצדק
מוסרית מעצם ערכו הפנימי, כלומר, מעצם קיומו.
בהקשר למגוון הביולוגי, התפיסות המתבססות על ערכים אינסטרומנטליים, דהיינו, אלה
המתייחסות למגוון הביולוגי על פי מידת התועלת או הנזק שלהם לאנושות, נקראות השקפות
אנתרופוצנטריות (שהאדם במרכזן). תפיסות המייחסות למגוון הביולוגי ערך פנימי, בלתי
תלוי בתועלת לאדם, נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: השקפות ביוצנטריות והשקפות
אקוצנטריות.
|
|
|
