|
|
| |
עם הגיליון
ד"ר מיקי דביר*
הביטוי "למידה בסביבת לימוד חוץ-כיתתית" מעביר אותנו בדמיוננו מיד אל מחוץ לגבולות
הכיתה, למרחבים מכוסי דשא, לעצים, לנחלים... למידה מחוץ לכיתה? האם זה אפשרי? מה
אומרת התאוריה? כיצד מתבצע התהליך?
גיליון זה מאיר את הדרך מן הכיתה אל המרחבים החוץ-כיתתיים ומצביע על הפוטנציאל
הגלום בלמידה חוץ-כיתתית לקידום תהליכי הוראה-למידה למורים וללומדים כאחד. היציאה
למרחב הלימוד החוץ-כיתתי מפגישה את הלומדים עם עולם התופעות, התהליכים והאירועים
במקום שבו הם מתרחשים ומזמנת להם התנסות חווייתית, רב-חושית ואינטלקטואלית שתרומתה
ללמידה לא תסולא בפז.
הקריאה אל ציבור המורים לשלב את סביבת הלימוד החוץ-כיתתית בתהליכי הוראה-למידה
נעשתה בעבר כבר בשנות החמישים, על ידי המחנך יהושע מרגולין. יהושע מרגולין ועמיתיו
פיתחו את תכנית הלימודים "טבע וחקלאות" וקראו לקיים למידה חוץ-כיתתית כחלק מתכנית
הלימודים, כפי שניתן לקרוא בספרו של מרגולין החינוך לטבע: " ... החינוך לטבע
פירושו אפוא לא רק להיות בחיק הטבע אלא גם לחיות את הטבע, לבוא במישרין במגע אתו,
לינוק ממנו ביודעין ובלא יודעין וכל המקדים לבוא בסוד הטבע, זוכה". על-פי משנתו של
יהושע מרגולין, יש להביא את הלומדים למפגש פנים אל פנים עם תופעות הטבע, כדי שיחוו
אותן בחושיהם, תוך כדי "הסתכלות אקטיבית". שיטת הלימוד הטובה בעיניו היא שיטת
החיפוש "בה הילד לא נח לרגע, כולו תנועה, יוזם, מסתכל וחוקר". תפיסה זו מייצגת
גישה המנוגדת לגישות ההוראה-למידה שהיו מקובלות באותה תקופה, שהמשותף להן היה
הפסיביות של הלומדים, היעדר מוחשיות וניתוק מן הטבע החי והדומם. תלמידים רכשו את
ידיעותיהם מפי המורים או מתוך הספר בשיטה המילולית בלי שיראו לפניהם את העצם או
הגוף שבו מדובר.
חלפו כיובל שנים מאז תקופת מרגולין, שנים שלֻווּ בתמורות גדולות בתפיסת תכניות
הלימודים במדע ובטכנולוגיה, בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, החברתית והחינוכית, הוגדרו
מחדש תהליכי הוראה-למידה והוערכו מחדש גם מקומם של הלומדים, המורה וסביבות הלימוד.
קירובם של הלומדים ללמידה בסביבה הטבעית ועיסוק בבעיות אותנטיות מעולמם האמִתי,
הוא עיקרון שעליה נשענת תכנית הלימודים לימודי מדע וטכנולוגיה לבית הספר היסודי
(STS – מדע וטכנולוגיה בהקשר חברתי) והוא משותף גם לגישות הקונסטרוקטיביסטיות
להוראה-למידה, המדגישות את החשיבות שיש לחברה ולתרבות בהתפתחות הקוגניטיבית.
הצורך להגדיר מחדש את מקומה של הלמידה החוץ-כיתתית במסגרת התפיסות החדשות, עלה
בוועדה שפרופ' ניר אוריון עמד בראשה, בשיתוף המנהל הפדגוגי והאגף לתכניות לימודים
במשרד החינוך. אחת המסקנות שעליהן מצביע דוח הוועדה לסביבת הלימוד החוץ-כיתתית
(1998), קובעת שהשימוש בסביבה זו הוא מועט בהשוואה למספר השעות שהלומדים שוהים
בכיתות ושמרבית אירועי הלמידה החוץ-כיתתית מתנהלים באופן שאינו תורם ללמידה של
ממש.
כל תכניות הלימודים במדעים (ובטכנולוגיה) מאז קום המדינה ועד היום, מדגישות את
החשיבות שבהתנסות ישירה, בלתי אמצעית, של הלומדים עם האובייקטים הנלמדים. התנסות
ישירה כמקור ראשון ללמידה אינה אפוא רעיון חדש, אלא שבשנים האחרונות הוא זכה
לעדנה. לאור התפיסות הללו, שיעורי מדע וטכנולוגיה הנלמדים אך ורק בין כותלי הכיתה
כמוהם כמעבדות סטריליות המנתקות את הלומדים מההוויה הסביבתית והתרבותית שבתוכה
מתרחשת הלמידה הטבעית. גיליון זה, שפרופ' ניר אוריון שותף בעריכתו, מצביע על
החשיבות שבזימון אירועים שבהם הלומדים חווים ממקור ראשון תופעות ותהליכים וקורא
לציבור המורים למדע וטכנולוגיה, לשלב באופן מושכל את סביבות הלימוד החוץ-כיתתיות
בתהליכי הוראה-למידה והערכה, מתוך תפיסה הרואה במפגש של הלומדים עם האובייקטים
הנלמדים (תופעות טבעיות, מלאכותיות וחברתיות-תרבותיות) הזדמנות ללמידה טובה
ואמתית.
אפשר להצביע על מגוון התנסויות שלומדים חווים במסגרת שיעורי מדע וטכנולוגיה בסביבת
לימוד חוץ-כיתתית:
 |
תצפית – התנסות המפתחת את היכולת להתבונן בדרך מדעית בעצמים, בתופעות ובאירועים. |
|
פעילויות לרכישת מיומנויות Exercise)) – התנסויות המפתחות בעיקר מיומנויות עשייה
וביצוע. |
|
חקירה – התנסות של איסוף מידע ממקורות שונים ומגוונים, עיבוד המידע, סיכומו
וייצוגו. |
|
בחינה/בדיקה (Experience) – התנסות שבה הלומדים נמצאים באינטראקציה עם אובייקטים
במטרה לתת להם את התחושה של התופעה ולהבנות תמונת עולם בנושא הנלמד. |
|
ביצוע הוראות – התנסויות בביצוע משימה על-פי הנחיות. |
|
פעילויות חקר (Investigation) – התנסויות המפתחות אסטרטגיות חקר ופתרון בעיות. |
המפגש של הלומדים עם התופעה אינו ערובה להבניית המושג במשמעותו המדעית, הטכנולוגית
או החברתית. על המפגש החווייתי להיות מלווה בהתנסות קוגניטיבית שתביא לנטישת
תפיסות אינטואיטיביות ולהבניית משמעויות מדעיות. ההתנהגות של המורה המושפעת
מתפיסות ומאמונות אישיות ביחס ללומדים, ללמידה ולהוראה ונשענת על הניסיון המעשי
בכיתה, תקבע בסופו של דבר את אופי ההתנסות בסביבת הלימוד החוץ-כיתתית. לומדים
המלווים על ידי מורים השבויים בדרכי הוראה-למידה ביהביוריסטיות (למידת שינון)
יעברו התנסות שונה מזו שעוברים לומדים המתנסים בדרכי הוראה-למידה
קונסטרוקטיביסטיות. יוצא מכך, שכדי להפוך את חוויית ההתנסות בתופעות לחוויה
אינטלקטואלית שתביא להבניה של ידע ותפיסות מדעיים, אין די במפגש עם האובייקט עצמו.
גורמים נוספים המעוגנים בתיווך של המורה, חשובים לחוויית למידה מוצלחת בסביבת
הלימוד החוץ-כיתתית. התפיסה המוצגת לעיל, משמשת בסיס תיאורטי לרציונל ולמודלים
הפדגוגיים לשילוב סביבת לימוד חוץ-כיתתית, המוצגים במאמרי המסגרת ובכתבות במדורים
שבגיליון זה. מאמרי המסגרת נעים בין שלוש רמות דיון – מהרמה התיאורטית (הרציונל
והמודל הפדגוגי), הרמה הקוריקולרית (עקרונות למיפוי תכנית לימודים) ועד לרמת
היישום (בתפיסה הבית ספרית ובתפיסה המעשית בשיעורים). הכתבות שבמדורים מציגות ידע
פרקטי מגוון המאיר זוויות חדשות של שלוש רמות הדיון הללו. עם זאת חשוב לציין, שאין
מתכון אחד לשילוב של סביבת לימוד חוץ-כיתתית ברצף של הוראה-למידה. המורים נדרשים
אפוא להפעיל את שיקול דעתם כאשר הם מאמצים אסטרטגיה זו כחלק מתהליך ההוראה ובלבד
שלא נגיע למצב המתואר בקטע הבא שכתבה התלמידה בת-שבע בשנות החמישים: "החיבור
הראשון שהיינו צריכים לכתוב בכתה ב' היה על השלדג. לא אשכח כמה אומללה הייתי כל
אחר-הצהרים, כשלא היה לי מה להגיד על השלדג, ואין צורך לציין שאף פעם לא ראיתי
שלדג..." ("ילדי ביכורים – זיכרונות משיעורי טבע"). אנו תקווה שמודעות לנושא
באמצעות המאמרים והכתבות שבמדורים, תקרב אתכם המורים אל הנושא ותשמש מנוף לשילוב
סביבת הלימוד החוץ-כיתתית בתהליכי ההוראה-למידה והערכה.
* ד"ר מיקי דביר היא חברה בצוות הניהול של המרכז הארצי
לַמְדע
|
|
|
