|
|
| |
המוציא לחם מן האדמה
יאיר הראל
 עושר קדמון
אחרי אלפיים שנה
מלח הארץ
אוצרות מים
המוות
פוספטים
בניין הארץ
"כמו חומר וכמו
יוצר"
טיפת מזל ו...
אנרגיה
אתגרי העתיד
***
תעשיית המחצבים בארץ התפתחה ועברה מהפך כמותי ואיכותי הן במגוון המוצרים והן בסוגי
התהליכים שיושמו לניצול המשאבים הטבעיים
***
אחרי אלפיים שנה
את הבשורה על ישראל כמדינה מודרנית נשא תיאודור הרצל, בתחילת המאה ה-20. בספרו
"אלטנוילנד" התייחס הרצל, בין היתר, גם אל ניצול אוצרותיה הטבעיים של המדינה ורקם
חזון מפורט של ניצול אוצרות ים המלח. הוא ראה בהפקת אשלג, ברום ומגנזיום מים המלח,
אתגר פוליטי, הנדסי וכלכלי מהמעלה הראשונה. הרצל גם הגה את רעיון תעלת הימים –
תעלה שתחבר בין הים התיכון לים המלח ותנצל את הפרש הגבהים ביניהם להפקת אנרגיה
הידרו-אלקטרית. עם תחילת העלייה ההמונית לישראל ברור היה שאי אפשר לקלוט את זרם
האנשים הגדול רק באמצעות תעסוקה חקלאית. תכנון של כלכלה מודרנית המבוססת על תעשייה
ומאזן של סחר חוץ חייב חיפוש וניצול כל משאב אפשרי (כלכלי) שסלעי הארץ יכולים
להציע.
תעשיית המחצבים בתחילת המאה ה-20 כללה בעיקר מחצבות אבן לבנייה, ומפעל לייצור מלט
בנשר, מפעל שהשתמש בחומרי גלם מקומיים עם חרסיות מעמק יזרעאל וגבס מעמק הירדן.
בתחילת שנות ה- 30 החלה הפקה תעשייתית של חומרים מים המלח. אחרי קום המדינה, עם
פתיחתו של הנגב למאמצי חיפוש המחצבים, הוקם המכון הגאולוגי הישראלי ומאז ועד היום
הוא מרכז את המחקר בנושא זה. תעשיית המחצבים בארץ התפתחה מאז ועברה מהפך כמותי
ואיכותי הן במגוון המוצרים והן בסוגי התהליכים שיושמו לניצול המשאבים הטבעיים.
נהוג לחלק את האוצרות המינרליים הטמונים בסלעי כדור הארץ לשתי קבוצות: מרבצים
מתכתיים ומרבצים אל-מתכתיים. רוב המחצבים המנוצלים בישראל הם אל-מתכתיים.
מהם משאבי הטבע הגאולוגיים המאפיינים את ישראל?
כיצד הם מנוצלים כיום? אֵלו תעשיות התפתחו סביבם?.
|
|
|
