|
|
| |
הפדגוגיה של המקום ברשת הירוקה
דויד דוניץ*
חשוב מקומי
הביטוי המוכר: "חשוב עולמי ופעל מקומי" ((think globally and act locally מבטא
גישה של אקטיביזם סביבתי במֵמד מקומי אך בראייה גלובלית. אולם, לנו המחנכים, חשוב
לא פחות, האקטיביזם הסביבתי בראייה המקומית במובן של "חשוב מקומי ופעל מקומי".
הקשר הנרקם בין האדם ובין הסביבה שלו, ולא איזו סביבה עולמית ערטילאית, הוא הקשר
שיכול להביא שינוי. ילדים, העושים את צעדיהם הראשונים בסביבה הקרובה להם, מגלים
בפליאה עולם ומלואו, ויוצרים בה את ההיכרות האינטימית הראשונה שלהם עם מרכיבי
הסביבה (חיים ודוממים) ועם הנוף האנושי. ידוע, שהיום ילדים שוהים הרבה פחות זמן
בחוץ, מבעבר. אם כן, יש צורך, יותר מתמיד, ש"נערוך היכרות מחודשת", דווקא עם
הסביבה הקרובה לנו. לא בכדי פונים אנשי סביבה בקריאה לפיתוח "פדגוגיה של מקום".
"פדגוגיה של המקום" כפי שתתואר בכתבה זו היא התשתית הרעיונית שעליה נשענת הפעילות
של הרשת הירוקה (ראו מסגרת). הסביבה הקרובה היא כר-פעולה זמין ונרחב לגילוי אחריות
ואזרחות פעילה. לשמע אפשרות זו, המבט הזגוגי בעיני הילדים והמורים, מתחלף עד מהרה
לעיניים בורקות ורצון להיות מעורבים ושותפים בניסיונות לפתור את הסוגייה המקומית,
שהיא האותנטית והרלבנטית ביותר לחייהם.
בסכנין למשל, נפגשו ילדים מארבעה בתי ספר עם מהנדס העיר כדי לברר מדוע אין להם
אפילו גן משחקים אחד בעיר; או כשבקרני שומרון, לאחר אירועי ונדליזם והתעללות בבעלי
החיים בפינות החי בבתי הספר, החליטו מורים משלושה בתי ספר לקיים סדרה של מפגשים
בנושא: "צער בעלי חיים".
אורח חיים עם מודעות לסביבה
הסביבה הקרובה מזמנת חשיפה למורכבות, האופיינית לבעיות סביבתיות בכלל. לכן, ברשת
הירוקה אנו חושפים ילדים לדילמות ברמה מקומית ואזורית. בדוגמות מקומיות אלה הם
לומדים, שבסוגיות סביבתיות מעורבים אינטרסים שונים, ולעִתים קרובות גם התנגשות בין
ערכים. ילדים משלושה בתי ספר בגליל המזרחי למשל, העלו את הדילמה: "האם צריך לפתח
מחצבות בגליל"? במסגרת הדיון חקרו את הנזקים הסביבתיים של זיהום אוויר, זיהום מי
תהום, ו"זלילת" שטחים פתוחים, אל מול הצורך ביצירת מקומות עבודה ובמתן פתרונות
לבעיות כלכליות. בעת הדיון התברר גם, שכמה מהורי הילדים עבדו בעבר במחצבות אלו, מה
שקרב את הנושא עוד יותר אל לִבם. הילדים דנו בנושאים בקבוצות , והצליחו להציע
פתרונות חלופיים לבעיות השונות.
הטיפול בדילמות מחייב התייחסות גם להיבטים ערכיים המעוגנים בתרבות שאליה משתייך
הפרט. במקורות היהודיים למשל יש התייחסויות וגישות פחות תועלתניות ביחס למגע של
האדם לסובב אותו. בתי-ספר דתיים ברשת הירוקה מוצאים חיבורים אותנטיים בין המקורות
ובין הסביבה: בית ספר בניר-עציון הקים אתר אינטרנט הנקרא "ארץ הכרמל". האתר משלב
מקורות יהודיים ופרקטיקה סביבתית כגון: מחזור מים, גינה אורגנית ומחזור חומרים;
בית הספר התורני "ברקאי" בקרני שומרון, שקד על חיבור לימודי הסביבה ללימודי
היהדות, שעליהם אמונים רבנים-מורים, ומצא הקבלות רבות בין אתיקה סביבתית עדכנית
ובין המקורות היהודיים.
הניסיון להתמודדות ערכית בנושאי סביבה אינו מוגבל לחינוך הדתי בלבד. בית הספר
"אפק" בראש העין, לדוגמה, אימץ את נחל רבה הקרוב, שהיה אמור להפוך לאתר בנייה.
הילדים חקרו את הנחל והפכו אותו למרחב שבו מתקיימים אירועים בית ספריים שונים
(קבלת שבת עם ההורים, קונצרטים מרחבי לימוד ועוד).
המשותף לדוגמות אלה הוא התפקיד החינוכי הסביבתי שרואה לעצמו בית הספר, לא רק
בהעברת ידע אלא באמצעות חינוך ערכי. הצורה שבה אנו מתמודדים עם הדילמות
בסביבה, משקפת, לא פחות, את תפיסתנו לגבי האדם ומקומו בעולם. האם אנחנו רואים את
עצמנו כחלק מהסיפור המופלא של החיים, או שמא אנו רק צרכנים המנצלים את מיקומנו
בראש הפירמידה? מה הם גבולות הכוח של החברה האנושית, ומה היא אחריותנו לאחֵר,
ליצורי הבריאה אחרים, וגם לאנשים האחרים, שאינם כמונו, ועלולים להיפגע ממעשינו,
היום ובעתיד. רובנו, אני מאמין, דתיים כחילוניים, מאמצים ברצון את המלצת הפסוק
מספר בראשית שהעניקו לנו תבל יפָה כגן עדן, אשר עלינו "לעבדה ולשמרה".
לצד הרצון ויכולת ה"גננות", צריך ה"חינוך לקיימות" לטפח שומרים בעלי תבונה ערכית,
הנאמנים לגן זה, שאנו עובדים ומפרותיו אנו אוכלים.
בסביבת בית הספר הזדמנויות רבות ליישום חלק מהתובנות המוסריות. כשהתחלנו את עבודת
הרשת, המילה "קומפוסט" כמעט ולא הייתה מוכרת בקרב אנשי חינוך שפגשנו. היום, ניתן
לראות קומפוסטרים (לא תמיד בשימוש מוצלח אמנם) וערמות קומפוסט בבתי ספר רבים, ברשת
ומחוצה לה. חוק הפיקדון הביא להצבת מתקנים למחזור בבתי ספר רבים, שלמדו לנצל גם את
הרווח הכספי מהקנקלים שאוספים הילדים. בעקבות המודעות הגוברת למחזור, וגם מטעמים
כלכליים, החלו בתי ספר רבים למחזר ולהפחית את השימוש בנייר. מחזור וחיסכון במים
הפכו לפעולה אפשרית וגם שכיחה הרבה יותר בבתי ספר. אמיר יחיאלי למשל, מורה
בירושלים, בנה בבית הספר מערכת למחזור מי גשם, המשמשים להשקיית הגינות ולשטיפת
האסלות בבית הספר. אמנם, בית ספר זה אינו שותף ברשת הירוקה, אך הוא הפך למקום
עלייה לרגל לרבים, גם מבין אנשי הרשת הירוקה, הבאים ללמוד את השיטה הפשוטה שאפשר
ליישם בכל מקום. בתי ספר אחרים מבצעים פעולות צנועות יותר, כמו בית הספר פסגות
במיתר שממחזר את מי המזגנים ומשקה בהם את גינת התבלינים, או בית-ספר "אופק" ברמלה
שעסק בהעלאת מודעות לחיסכון במים ואף נקט בפעולות מעשיות בבתי השימוש בבית ספר.
אין ספק שכל היָזמות הללו ברוכות, והן כולן צעדים חשובים לקראת ראיית בית הספר,
כמוסד חינוכי המעריך את סביבתו ומאמץ אורח חיים "ירוק". אל לנו לעצור שם וחשוב
שנמשיך ונבדוק כיצד אפשר להמשיך לשנות הרגלים בבית ובקהילה, ולהראות לילדים את
"הדבר עצמו" כחלק משינוי חברתי רחב. מוכרים לנו ספרים בעלי כותרת בנוסח "100 דברים
שאפשר לעשות כדי להציל את העולם". אלה אולי עשו קפיצה פשטנית במידת מה, בהבטחה
המיידית שהציבו כלפי בעיות העולם. אבל העשייה הסביבתית בבית הספר, המאפשרת התנסות
ומשרה אקלים נוח למעבר לקיימות, מלמדת שבהחלט יש לנו מה לעשות כדי "להציל" את
העולם, כשבית הספר הוא הסמן לפעילות העתידית.
אני, אישית, מתייחס (לעתים למורת רוחם של בני משפחתי, שהיו מעדיפים פתרונות פחות
ריחניים) בדבקות כמעט פולחנית לשפיכת הפסולת הביתית לערמת הקומפוסט בחצר. אני עושה
זאת מתוך הכרה שבכך גם הקטנתי במשהו את הרחבת אתרי הזבל ואת זיהום מי התהום, וגם
העשרתי את קרקע הגינה שלנו. זה מעשה מזערי אך אינני מוכן לוותר עליו בכל מזג אויר.
דרכו אני שואב תקווה שניתן לשפר משהו בעולם במעשים פשוטים וקטנים.
העשייה החינוכית היא חיבור בין חזון רחוק ובין צעד מעשי. חשוב שפרקטיקה זו תקבל
גיבוי; אפשר להסביר את המשמעויות הערכית של הפעולה האישית הקטנה. בקלות, יחסית,
אפשר להרחיב את מגוון הפעילות של תלמידי בית הספר, וגם אם לא נשנה את העולם, יוכלו
כל ילד וילדה להתחיל בצעד הראשון לצעדת אלף המילין.
המרחב הציבורי
בבתי ספר רבים בארץ, גם ברשת הירוקה וגם מחוץ לה, מוצאים היום פעילויות של שיתוף
ילדים וקהילה בתכנון ובעשייה בחצר בתי הספר. תופעות כמו: ילדים בונים ספסלים מבוץ,
ממחזרים בקבוקים, מגדלים גינות אורגניות, או מתכננים ומבצעים, עם ההורים והמורים,
פינות משחק ופינות צל, הפכו כמעט לאָפנה. יָזמות אלה מבורכות, גם כי הן משפרות את
איכות החיים בבית הספר, וגם כי הן מעניקות התנסות ישירה בשיתופם של צעירים במרחב
המשותף הקרוב אליהם.
אפשר וחשוב לשתף ילדים בחשיבה בתכנון המרחב הציבורי מעבר לבית הספר. בתת רשת חוף
כרמל, בנו ילדים משלושה בתי ספר מודלים של החזון האזורי שלהם. בהמשך התהליך גיבשו
הילדים נייר עמדה המביע מהו "חוף כרמל בר-קיימא". הילדים נפגשים עם ראש המועצה
באופן קבוע לדון על החזון והדרכים ליישומו.
לצד היתרונות החינוכיים של שיתוף צעירים בתהליכי תכנון, קיימים גם יתרונות מעשיים
בולטים: "מה שרואים משם לא רואים מכאן". ילדים ערים יותר ממבוגרים לצורכי בני גילם
ומעלים רעיונות וסוגיות, שציבור המבוגרים לא תמיד ער להם. מעורבות כזו, שכרה
בצִדה, אף מעבר לגבולות בית הספר. מקרה דרמטי במיוחד קשור למעורבות קבוצת תלמידים
בהדרכת מורה בירושלים סביב פרשת "עמק הצבאים" בירושלים. הילדים (שלא היו אז ברשת
הירוקה) למדו את הסוגייה והחליטו להשתתף במאבק להציל את השטח הירוק היחידי באזור
מפיתוח נדל"ני. הילדים השתתפו בדיוני וועדת התכנון, שלבסוף החליטה (יש האומרים שלא
מעט בזכות הילדים) לשמר את העמק עבור השכונות הקרובות, ועבור עדר הצבאים, החי בעמק
כבמרחב פתוח טבעי. ברשת הירוקה נלמדים האירועים היטב והיום יונה סוסנר המורה מנחה
גם בבתי ספר אחרים כיצד לפתח אקטיביזם סביבתי של ילדים.
בחזרה לעתיד
החינוך לקיימות מחייב התייחסות לפסיפס התרבותי של החברה מן ההיבט המאחד ומן ההיבט
המייחד. ברשת הירוקה משתתפים בתי ספר מכל מגזרי האוכלוסייה בישראל וחתכיה. אנו
גאים שכמעט שליש מבתי הספר המשתתפים ברשת הירוקה, שייכים למגזר הערבי. אלה מעשירים
את הרשת בתפיסות ובגישות נוספות. הדאגה לסביבה בריאה וחיונית נוגעת לכל המגזרים,
וכדיירים משותפים בחלקת ארץ זו חלה עלינו אחריות משותפת לעתידה. פעולה זו היא מפתח
לדיאלוג מעניין ופורה של סביבה, גם בממד הרב-לאומי וגם בממד הרב-תרבותי.
ברוח זו אנו פועלים במשותף בכל בתי הספר ברשת הירוקה, ואף אימצנו לעשייה זאת את
השם "הכדור בידינו". לא בכדי, אנו מעודדים את בתי ספר לממש אזרחות פעילה
(אקטיביזם) של ילדים , כביטוי מובהק של חינוך לסביבה בת-קיימא בחברה דמוקרטית. שני
כנסים שכותרתם "הכדור בידינו", ( וגם ביטאון בשם הזה היוצא למורים ומחנכים
סביבתיים) מתקיימים זו השנה הרביעית, בשיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע וקואליציה
של ארגונים וגופים אחרים. כנס אחד מיועד למורים והאחר לילדים. מטרת הכנסים לתמוך
ביכולת השינוי של מחנכים וילדים העוסקים בנושא הסביבה.
דוגמה להמחשה: כנס ילדים פעילי סביבה התקיים בשנת תשס"ג בשיתוף החברה להגנת
הטבע, ובו השתתפו 400 ילדים, הפעילים בנושא הסביבה בבתי הספר. הילדים עלו לכנסת
כדי להיפגש עם חברי כנסת וכאורחים של נציב הדורות הבאים , והציגו בפניהם את סדר
היום שלהם – דילמות וסוגיות שהם מעורבים בהן ברמה המקומית. הסביבתנים הצעירים שאלו
שאלות חשובות: למה הנגב הופך להיות פח הזבל של המדינה? מדוע זורקים לכלוך לים?
חברי הכנסת והשרה לאיכות הסביבה התקשו לתת תשובות מספקות. לילדים ניתן שיעור מאלף
באזרחות פעילה – אם הנך רוצה להשפיע על המצב הסביבתי, אתה חייב להצטייד ביכולת
השפעה על מקבלי החלטות!
איך נראה חינוך לחברה ולסביבה בנות קיימא? איננו יכולים להגיד בבֵרור – התסריט
נכתב בעצם הימים האלה, על ידי מחנכים הרואים רחוק. כמו בדוגמאות שהבאתי, הם
מתחילים להרכיב פסיפס של דמות החינוך המושתת על חיבור מורכב אך גם פורה לסביבה
ולחברה שלנו, כאן ועכשיו, ובראייה בעלת אחריות לטווח הארוך.
בעידן זה של משברים מתמשכים, פעולות אלו לא תמיד תופסות כותרות ואינן נמצאים במרכז
סדר היום הציבורי. לשמחתנו אומנם, הרשת הירוקה איננה לבד במאמץ לשינוי הכיוון
בחינוך, ופעילויות לשינוי מתרחשות במקומות שונים בארץ והן מהוות בבחינת סנוניות
ראשונות, המבשרות שאפשר בצעדים קטנים להתחיל ליישם את חזון הקיימות.
האם לא כך קיווינו וייחלנו, יראה החינוך תמיד? פדגוגיה רלבנטית הקשורה ומושרשת
במקום בו אנו חיים, אך גם בעלת זיקה ומחויבות לחברה ולעולם שלנו? רק חינוך שכזה,
בסיכומו של דבר, יעניק לילדינו כלים לפתח את יכולתם, כאן ובעתיד, לממש את החיים
היפים והטובים.
הרשת הירוקה
הרשת הירוקה, מיסודה של קרן קרב, פועלת במסגרת תכנית קרב למערבות בחינוך ובשילוב
הדוק עם מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, ועוד גופים קהילתיים וסביבתיים רבים.
התפיסה החינוכית של הרשת הירוקה מעוגנת בתפיסת העולם של משמעות החינוך לקראת פיתוח
בר-קיימא המופיעה ברשימה "עם הגיליון" הפותחת את כתב העת הנוכחי.
הרשת הירוקה הוקמה לפני כחמש שנים, כדי לתמוך בבתי ספר המעוניינים להיענות
לאתגר של הצבת קיימות סביבתית וחברתית על סדר היום. 40 בתי ספר וכ-30 גני ילדים
משתתפים בתכניות של הרשת הירוקה בתשס"ד. מקצתם חדשים ומקצתם כבר אִתנו 4 או 5
שנים. באמצעות הרשת אנו מנסים להציב גם למערכות החינוך אתגר, לחשיבה ולעשייה לקראת
פיתוח בר-קיימא. על אף הקשיים של מערכת החינוך היום, מצאנו שותפים טובים בין
המורים והמורות, המנהלים והמנהלות, ובעיקר בין הילדים, המוכנים להיענות לאתגר,
ומהר מאד "מבינים עניין". הדבר משמח עוד יותר, נוכח הגילוי שהרבה מאוד מהפעילות
נתפסת כמניע להתחדשות חינוכית וקהילתית בבית הספר.
|
* דויד דוניץ הוא מנהל הרשת הירוקה
השימוש בלשון זכר מייחס לזכר ונקבה כאחד
|
|
|
