|
|
| |
עם הגיליון
דר' מירי דרסלר*
"להבטיח לילדים התפתחות חושית-מותאמת של כל כושרם הרוחני, ולהעלות את מלוא
כוחותיהם הגנוזים... היא מטרה מרכזית בחינוך"
(יאנוש קורצ'אק)
גיליון זה של כתב העת "אאוריקה" מצטרף לגיליונות קודמים שעניינם הוא טיפוח
אוריינות פדגוגית בלימודי מדע וטכנולוגיה. אוריינות פדגוגית היא אמנות שיקול הדעת
והשימוש בדעת לקידום מרבי של אישיות התלמיד(ה) בהקשרים קונקרטיים של תנאי חייו(ה)
(אלוני, 2005). מורים המשכילים לזמן לתלמידיהם התנסויות לימודיות שגם מטפחות את
אישיותם – עשייתם החינוכית היא מכוח אוריינותם הפדגוגית. אוריינות זו מתבטאת על פי
אלוני ברגישות ובחוכמה לזהות סדר קדימויות בין אידיאלים, ערכים ויעדים מבחינת
הברכה שהם עשויים להביא להתפתחות אישיות התלמידים, וביכולת שלה לבחור ולהתאים את
האמצעים האפקטיביים (בעלי ההשפעה) והיעילים ביותר להשגתם. מימוש האוריינות
הפדגוגית איננו מלאכה קלה והוא מחייב התמצאות במרחב המחשבה והעשייה החינוכית תוך
כדי הפעלת "מאזניים רגישים" למשקלו הסגולי של כל רכיב במכלול ולהשפעות ההדדיות בין
הרכיבים השונים.
אחד הרכיבים החשובים למימוש האוריינות הפדגוגית הוא ההכרה בזכות לשונות. זאת לא רק
ההכרה שיש שוני אישיותי ותרבותי בין בני אדם, אלא גם ההכרה שיש לבני אדם הזכות
להיות שונים ויש להם את הלגיטימציה לעמוד על זכותם להיות שונים. לכאורה, המושג
שוויון שהוא אחד מערכי היסוד של החברה הדמוקרטית, שעל פיו כל בני האדם שווים,
מתנגש עם המושג שונות, הנתפס על ידי הגישה השוויונית כבעיה חינוכית-חברתית שיש
להתגבר עליה. הגישה השוויונית מתבטאת בתחום החינוך בעיקרון "אחדות הזמן והמקום"
שעל פיו כולם לומדים אותם נושאים באותן יחידות זמן (שיעורים), באותו מקום (בית ספר
והכיתה) ובאותו לוח זמנים (מערכת שעות יומית, שבועית, שנתית) (אבירם, 1999). הגישה
השוויונית שדגלה בחינוך שווה לכול ואשר פעלה לצמצום השונות באמצעות יצירת בתי ספר
אחידים ותכניות לימוד זהות הוחלפה בגישה הדוגלת במתן הזדמנויות מתאימות למימוש
אופטימלי של הפוטנציאל הטמון בכל ילד וילדה, וזאת בהתאם לכישרונותיהם ולנטיותיהם
המיוחדים. השונות, אם כן, נתפסת לא כבעיה חינוכית, אלא כסיכוי חברתי ואמתי וכמשאב
חיוני לעתיד החברה האנושית (ענבר, 2000).
תפיסת השונות במשמעות של יצירת הזדמנויות ואפשרויות שוות למיצוי ולטיפוח פוטנציאל
אישי תוך כדי התחשבות ומתן כבוד לממדים אישיותיים ותרבותיים נשענת על יסודות של
מהפכות משמעותיות שהתחוללו בעשורים האחרונים:
 |
המהפכה הרלטיביסטית המתבטאת במעבר מתפיסות עולם אובייקטיבסיטיות, הדוגלות
במציאות אובייקטיבית אחידה ובסטנדרטים מחשבתיים וערכים מוחלטים, לתפיסות עולם
פלורליסטיות המאמינות בשרירותיות, בארעיות ובחלקיות של כל מבנה מחשבתי-ערכי
(אבירם, 1999).
|
|
המהפכה הקוגניטיבית מתבטאת במעבר מהתפיסה הביהביוריסטית הרואה בלומד(ת) כלי
קיבול ליציקת תכנים, לתפיסת עולם הרואה בלומד(ת) כמי שמתמודד(ת) עם בעיות
רלוונטיות המעניינות אותו(ה) וכמקור סמכות לקבלת החלטות על תהליך הלמידה. הנחת
יסוד של התפיסה הקונסטרוקטיביסטית היא שתהליכי הלמידה והחשיבה חייבים להתנהל מתוך
הכרה בשוני הקוגניטיבי (אמונות, עמדות) ובשוני החברתי והתרבותי (קוזולין, 2003). |
שתי מהפכות אלו קשורות בחמש מהפכות שהתחוללו אף הן בנפרד בעשורים האחרונים ואשר כל
אחת מהן מרחיבה ומעצימה את משמעות המושג שונות: מהפכת סגנונות הלמידה, מהפכת ריבוי
האינטליגנציות, מהפכת תחומי העניין, מהפכת הלימוד מרחוק ומהפכת התקשוב (אבירם,
1999). כל אחת מהמהפכות הללו תומכת בתפיסה כי בני האדם שונים איש מרעהו בדרכי
הלמידה (ברמה הקוגניטיבית, ברמה האישיותית, ברמה הפיזיולוגית וברמה החברתית)
ובכישוריהם הבסיסיים (בסוגי האינטליגנציות).
היכולת לממש ולטפח הבדלים אישיים כתרבותיים של תלמידינו והיכולת לזמן להם אפשרויות
והזדמנויות למימוש כישוריהם ורצונותיהם, תוך כדי הדגשת המשותף והמאחד כדי שיוכלו
לחיות בהרמוניה לא רק זה ליד זה אלא גם זה עם זה ולקבל את האחר מתוך כבוד הדדי
כמוה כאבן הראשה התומכת באוריינות הפדגוגית.
מתוך מכלול ההיבטים הקשורים במשמעות החינוכית של המושג שונות בחרנו להציג במאמרים
של גיליון זה: סקירה על התפתחות המושג שונות וביטויו בגישות חינוכיות שיושמו
במערכות החינוך בארץ ובעולם, דיון במושג רב-תרבותיות והשלכותיו ללימודי מדע
וטכנולוגיה, מחקר על הבדלים מגדריים בלימודי מדע וטכנולוגיה, תפיסה חדשה של האגף
לחינוך מיוחד הקוראת לחינוך משותף עד כמה שאפשר מתוך גישה הומניסטית ומחקרים הדנים
ביישום גישות של סגנונות למידה בבתי הספר. דוגמאות מעשיות ליישום דרכי
ההוראה-למידה הרואות בשונות הזדמנות ללמידה מופיעות במדורים השונים של כתב העת.
* ד"ר מירי דרסלר היא מנהלת המרכז הארצי לַמְדַע
** ביבליוגרפיה
• קוזולין א.נ., 2003. הפסיכולוגיה החברתית של לב ויגוצקי, בתוך: לב
ויגוצקי- מחשבה ותרבות (עורכים: קוזולין ועילם), מכון
ברנקו-וייס לטיפוח החשיבה.
• אבירם ר.נ., 1999. לנווט בסערה – חינוך בדמוקרטיה פוסט מודרנית, הוצאת
מסדה.
• ענבר ד., 2000, ניהול שונות – האתגר החינוכי, רכס פרויקטים חינוכיים.
• נמרוד א., 2005, כל שצריך להיות אדם – מסע בפילוסופיה חינוכית, הוצאת
הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת.
|
|
|
