|
|
| |
הצופית הארץ-ישראלית - פעילות בטבע
כתבה: מלי טורס, קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב
|
הצופית הארץ ישראלית - מידע
"זכר ונקבה ברא אותם…"
הצופית
(Nectarinia osea osea ) היא ציפור שיר קטנה
(6-8 גרם ) הניזונה מצוף פרחים וחרקים. זהו מין בעל דו צורתיות זוויגית - לזכר
פלומה שחורה עם כתמים כתומים-צהובים בצידי החזה ולנקבה פלומה אפורה עם זנב שחור.
לזכר ישנם צבעים פיזיקליים בחלקי גופו העליונים הנגרמים ע"י שבירת קרני האור בתאים
המרכיבים את הנוצות. זוהי תופעה אופטית והצבע הנראה לעינינו תלוי מצד אחד בזוית
הנפילה של קרני האור על הנוצות, ומצד שני בזוית בה עומד הצופה.
צופית ממין נקבה. צילם: איל ברטוב
|
צופית ממין זכר. צילם: איל ברטוב
|
הצופית - יונקת צוף
מקורה של הצופית ארוך ומעוקל כלפי מטה ומותאם בעיקר ליניקת צוף מפרחים כגון הרנוג
השיטים (הצמח המקורי ממנו היא ניזונה), טקומית ואלואה (צמחי תרבות שניטעו בגינות
נוי). צורה זו של יניקת צוף מאפשרת האבקה של הצמחים ולכן לצופית יש תפקיד חשוב
במערכת האקולוגית. אחד מצמחי התרבות הנפוצים בישראל והמועדפים על הצופית הוא
ההיביסקוס, אך במקרה זה אין הצופית מאביקה את הצמח שכן היא נוטה לינוק מצידי הפרח
(בין עלי הכותרת לעלי הגביע), כך שלא נוצר מגע עם האבקנים והצלקת.
שינויים בתפוצתה של הצופית
תת המין של הצופית שאנו רואים בישראל הוא הצפוני ביותר במשפחה, ותפוצתו כוללת את
דרום סוריה, דרום לבנון, ישראל, ירדן ודרומה עד מפרץ אילת. זוהי ציפור יציבה
המבצעת נדידה מקומית בלבד. תפוצתה של הצופית בארץ השתנתה מאד במהלך המאה ה- 20.
טריסטראם שסייר בארץ בסוף המאה ה - 19 ואהרוני שחקר את טבע הארץ בתחילת המאה ה -
20, קבעו שתפוצתה של הצופית מקוטעת ומוגבלת לנאות מדבר באזור ים המלח ויריחו ורק
מועטות מגיעות עד לימת החולה. החל משנות ה - 50 החלו שינויים מהותיים בתפוצתה של
הצופית, והיא החלה להתפשט לכל אורכה ורוחבה של הארץ. התפשטות זו נבעה ככל הנראה
בעקבות התיישבות האדם ונטיעת גינות נוי מרובות בצמחי צוף. כיום תפוצתה של הצופית
רציפה ויציבה בארץ.
טריטוריה ורבייה
הצופית היא ציפור מונוגמית (הזכר והנקבה נשארים יחד לפחות לעונת קינון אחת)
וטריטוריאלית במשך עונת הרבייה שמתרחשת החל מסוף פברואר ועד לאמצע הקיץ. לקראת
עונת הרבייה, הזכרים מבססים את הטריטוריות שלהם בעזרת השירה. לכל זכר יש את השיר
הפרטי שלו שבעזרתו הוא מכריז לכל שומע על גבולות הטריטוריה. זכר שינסה לפלוש
לטריטוריה שכזו, יזכה למרדף מרשים מבעל הבית עד לעזיבתו את הטריטוריה.
קן של צופית. צילם: איל ברטוב
|
הכרזת הטריטוריה ומרדפי הראווה הללו נצפים לכל אורך עונת הרבייה שכן על הזכר מוטל
תפקיד השמירה על הנקבה ועל הגוזלים. זכר שלא יעמוד על המשמר, עשוי לאבד את אבהותו
(הזדווגות הנקבה עם זכר פולש) או את גוזליו (ידוע על מקרי רצח של גוזלי צופיות ע"י
זכרים פולשים, כאשר הזכר הטריטוריאלי לא נמצא). כל זוג צופיות ישנה טריטוריה
שגודלה יכול להגיע עד למספר דונמים. גודל הטריטוריה תלוי בכמות פרחי הצוף הקיימים
בתוך הטריטוריה שכן בני הזוג וגוזליהם מתקיימים רק מן הצמחים הנמצאים בטריטוריה
שלהם בעונת הרבייה. הנקבה בונה את הקן ודוגרת על הביצים לבדה, ושני בני הזוג
משתתפים בגידול הצאצאים. תפקיד הזכר הינו בעיקר בשמירה והגנה על הקן מפני פולשים
וטורפים, ואילו הנקבה עוסקת בעיקר בהבאת מזון לצאצאים.
במהלך השבוע הראשון לחיי הגוזלים, הוריהם יביאו להם בעיקר מזון מן החי (חרקים
קטנים). לאחר מכן הגוזלים יקבלו גם צוף וגם מזון מן החי. הגוזלים פורחים מן הקן
לאחר כשבועיים מהבקיעה. פלומת הצעירים דומה לפלומת האם, ורק בעונת הרבייה הבאה,
יופיעו צבעיו המיוחדים של הזכר. זוג צופיות יכול לגדל עד שלוש תטולות מוצלחות
בעונה, והצלחת פרחונים (גוזלים שמגיעים לשלב הפריחה מהקן) ממוצעת של 2.8 פרטים
בעונה.
|
|
|
|
