|
|
| |
שריפות היער הגדולות בכרמל ובשער הגיא
קראו על שתי השריפות הגדולות בכרמל ובשער הגיא:
| א.
|
מנו את הנזקים שנגרמו לאדם ולסביבה בשריפות הנ"ל |
| ב.
|
דרגו את הנזקים שרשמתם מ1- עד 5, לפי מידת חומרתם, כאשר הנזק הכבד ביותר לדעתכם
ירשם כמספר 1 והנזק הקל ירשם כמספר 5. |
| ג.
|
נמקו את הסיבות לבחירתכם. |
שריפת היער הגדולה בשער הגיא 2.7.95
האש שפשטה ביערות שער הגיא ב-2.7.95, היתה שריפת היער החמורה ביותר בתולדות
המדינה. במהלכה עלו באש קרוב ל20- אלף דונמים של יער נטוע וחורש טבעי. בדליקה
נפגעו 36 איש, רובם ככולם פגיעה קלה משאיפת עשן.
עקב תנאים קשים של רוח שרבית מזרחית עזה ביותר, שהתחלפה ברוחות מערביות, התפשטה
האש במהירות מאזור מושב מסילת ציון אל מעבר לכביש 38 (שער הגיא בית שמש) ובתוך
דקות ספורות חצתה גם את כביש מספר 1 (ת"א - ירושלים). בצד צפון מזרח היא הגיעה
לנווה אילן וקריית יערים (טלז-סטון) ובדרום - לשורש, שואבה וגבעת יערים. באזור
שנפגע היו שטחי גן לאומי, שמורות יער ושטחי אדמת בור.
מידע על השריפה
הדליקה פרצה כנראה כתוצאה מהצתה אקראית, עקב תנאי השרב. התגברות האש והתפשטותה
המהירה נבעו מהרוחות החזקות שנשבו ומריבוי החומר הדליק ביער. החשש הראשוני היה
שיער אשתאול יישרף ועיקר כח הכיבוי נערך במקום. כעבור רבע שעה שינתה הרוח, שנשבה
ממזרח למערב, את כיוונה - ממערב למזרח. מכת רוח חזקה הקפיצה את האש 80 מטרים
לכיוון אי-התנועה בכביש מספר 1.
חזית האש החלה לרוץ במעלה שני צידי הכביש משלב זה נערכו כוחות הכיבוי לנסות
ולהקטין את גודל הנזק ולא להילחם באש החזקה.
המטרה היתה "לסגור את הקצוות", ולעצור את האש מצד צפון וצד דרום.
במהלך השריפה קפצה האש למרחק 800 מטר לכיוון גבעת יערים. עקב תנאי הלחות והרוח,
הגצים לא כבו במהלך מעופם, כמו כן נצפו בעלי כנף שעפו אחוזי להבות וייתכן שהם
הבעירו את האש מעבר לואדי.
מצב מערך הכבאות אינו כשיר להתמודדות הולמת עם שריפות גדולות ורבות היקף. המערך
לוקה בארגונו ובפריסתו, בשליטה בכח אדם ובחוסר ציוד ייעודי למטרות ספציפיות, כגון
שריפות יער.
שריפת היער הגדולה בכרמל 19.9.89
מאמרו של עזריה אלון, "טבע וארץ" ל"ב (1) 5, 1989.
"כי בערה כאש רשעה" (ישעיהו ט',י"ז)
קשה להיזכר בשריפה שגרמה זעזוע כה עמוק בקרב הציבור כולו, כמו זו שהוצתה בכרמל
ביום 19 בספטמבר. הגן הלאומי בכרמל מלא במשך שנות קיומו את ציפיותיהם של יוזמיו
ומייסדיו. הוא היה לאתר טיולים, בילוי ונופש לרבבות ולמאות אלפים… דרכיו ושביליו
המו תמיד אדם ורכב, ושמות כגון 'שוויצריה הקטנה', 'חורשת הארבעים', 'נחל אורן'
ודומיהם הפכו למושגים של יום יום. הידיעה כי כמה מן הפינות המטוילות והיפות האלה,
על עציהן הגדולים והקשישים, היו ביום אחד למאכולת אש שהציתו אנשי זדון היתה מכה
קשה לכל, ולא נמצא כמעט איש שלא הגיב על כך בכאב ובזעם.
כמעט מיותר להזכיר כי הביטוי 'ריאות ירוקות' שהוצמד לכרמל לא היה מוגזם.
לאוכלוסייה של מאות אלפים - תושבי חיפה וסביבתה ויישובי מישור החוף - ההר הזה, על
דרכיו, צוריו, נחליו, צמחיו ועולם החי שלו, היה המפלט מאי הנוחות של חיי יום יום
באזור עירוני. מבחינת ערכי הטבע הכרמל הוא ריכוז ייחודי בחבל הים-תיכוני של ארץ
ישראל. לחוקרים ולתלמידים בכל התחומים - החל בגיאולוגים וחוקרי האדם הקדמון וכלה
בחובבי טבע ונוף למיניהם - הוא אוצר שאין לו תחליף, לא רק לנו, אלא לעולם כולו.
החברה להגנת הטבע עמדה על ערכו של הכרמל מאז ראשית פעילותה. עוד בתחילת שנות ה50-
הציעה להכריז על הכרמל כשמורת טבע או פארק לאומי. בשנת 1962, לנוכח הסכנה למימוש
תוכניות בנייה נרחבות בכרמל, החלה החברה בפעילות ציבורית נמרצת להפיכת ההר לנכס
לאומי. רשות שמורות הטבע, שהוקמה ב1964-, פתחה אף היא בפעילות מקבילה, ועקב כך
החליטה הממשלה להקפיא את כל תוכניות הבנייה ולהקציב סכום עתק לפדיון הקרקעות
הפרטיות. בתום טיפול ממושך במוסדות התכנון הוכרז לבסוף הכרמל כגן לאומי שבשטחו
שמורות טבע. ב1971-, הודות ללחץ הציבורי שהפעילו גורמי הטבע והנוף, סוכל נסיון של
חברת 'נשר' לפגוע בגן הלאומי.
הכאב והזעזוע התבטאו בנכונות של המוני אזרחים ושל גופים שונים לעשות למען החזרת
נופי הכרמל לדמותם המקורית. למרבה הצער נהרסו כמה ערכי טבע שאין להם עוד תקנה כלל
ואחרים נפגעו במידה כזו שלשיקומם יידרשו שנים רבות. נשרפו כ7,500- דונם מהם 5,500
שריפה גמורה, באחד האזורים החשובים ביותר בהר ממורדות נשר עד נחל גלים, רובם
המכריע שמורת טבע. הכל נשרף מן הקרקע ועד הצמרות, לרבות בעלי-חיים שנמצאו בשטח. את
האבידה הזו אי אפשר להחזיר בשום מבצע של נטיעה רגילה.
הגופים העיקריים שעניינם בכך - רשות הגנים הלאומיים, רשות שמורות הטבע, הקק"ל,
החברה להגנת הטבע - כבר התאחדו לתכנון הדרכים הנכונות לשיקום. יידרשו לכך שנים
רבות והון עתק - שישים מיליון שקל שהקציבה לכך ממשלת ישראל בקרן מיוחדת אולי לא
יספיקו. את רצון ההתנדבות של רבים צריך יהיה לנצל, אך יהיה גם צורך להימנע מפעילות
חפוזה ולא שקולה, שמטרתה תוצאות מהירות. הכלל חייב להיות החזרת כל קטע נוף, עד כמה
שאפשר, לדמותו הקודמת, גם אם יידרש לכך זמן רב.
|
|
|
|
