|
|
| |
מאת: טל ברטוב
|
|
במהלך החורף ובאביב נצבעת הארץ בשלל צבעי פריחה. משטחי הפריחה האדומים בולטים
במיוחד לעין. רבים מהמטיילים נוטים לזהות כל פרח אדום גדול כ"כלנית", אך לא כך
הדבר. ננסה לעמוד על ההבדלים בין ארבעת האדומים השכיחים ביותר בפריחת החורף והאביב
בארץ: הכלנית המצויה, נורית אסיה, הפרג האגסני והצבעוני. ארבעה אלה מרכיבים את
עיקר משטחי הפריחה האדומים, והם מחליפים זה את זה בגלי הפריחה: הכלנית המצויה היא
הפורחת ראשונה, כבר בינואר, בשדות פריחה גדולים. בחודש מרץ, מחליפה אותה נורית
אסיה, בגל פריחה אדום, והפרג האגסני מהווה את הגל השלישי - ומופיע בסוף האביב,
באפריל-מאי. הצבעוני פורח במקביל לנורית- במרץ אפריל, אך הוא נראה שונה מאד
מהאחרים וקל לזהותו בעלי הכותרת המחודדים והארוכים.
|
שדה פורח.
צילם: דוד דרום
|
חיפושית פרחים על נורית.
צילם: אייל ברטוב
|
מדוע "בחרו" פרחים אלה בצבע באדום? אפילו בסיור קצר אפשר להבחין
בחיפושיות פרחים המבלות בין עלי הפרח האדום, זוהי האמפיקומה, חיפושית פרחים שחובבת
במיוחד את האדומים. חוקרים סבורים כי ביקוריה התכופים של החיפושית אמפיקומה בפרחים
האדומים, מרמזת על תפקידה בהאבקתם.
מסתבר כי בניגוד למרבית החרקים האחרים יש לחיפושית זו יכולת טובה יותר להבחין בצבע
האדום. צורת הפרחים הפתוחים לרווחה (שצורתם מכונה פרחי צלחת) עוזרת להן לנחות
בקלות כעל משטח נחיתה, ובפרח ממתינה להן סעודת חלבונים עשירה: האבקנים. חלק מגרגרי
האבקה נושר על גופן השעיר של החיפושיות, וכאשר יבקרו בפרח הבא, הם עשויים ליפול על
הצלקות ולהפרות את הפרחים. |
|
|
|
