|
|
| |
הכלנית היא הפרח המוכר והבולט בארץ. זהו גאופיט- צמח רב שנתי בעל פקעת. הפקעת
מצויה בקרקע ובתוכה ניצן התחדשות. מידי שנה בחורף פורץ ניצן ההתחדשות, ועולה חלקו
העל קרקעי של הצמח. בסוף האביב החלק העל קרקעי קמל ואילו הפקעת ממתינה לחורף הבא.
כלנית בוגרת. הטבעת הלבנה נראית בבירור.
צילם: אייל ברטוב
|
מקור שמה המדעי של הכלנית ביוונית, ופירושו "בת הרוח". ואכן זהו פרח של רוח, הפורח
בחורף ואינו נרתע מרוחות עזות ומזג אויר סוער, בניגוד לרוב הפרחים הממתינים לאביב.
שמה העברי של הכלנית ניתן לה בידי חוקר שמות עבריים קדומים שחי בהונגריה בסוף המאה
ה- 19 וראשית המאה העשרים: עמנואל לעף. הוא בחר בשם "כלנית" כדי לאזכר את יופיו של
הפרח "ככלה מתהדרת", וכן בעקבות השם "כלוניתא" המופיע בתלמוד אך מתייחס כנראה
לפרג. בהרבה מאד תרבויות השתמשו בכלנית לצורכי רפואה, ובאמת יש בפקעת ובעלים
חומרים רעילים שעשויים לשמש ברפואה. "הוכחה" טבעית לרעילות הכלניות , היא הימצאותן
בשטחי מרעה של בקר. הפרות אוכלות הכל פרט לכלניות, והללו משגשגות באחו שנפתח
לכבודן ברעיית הפרות.
לכלנית מופעים שונים ורבגוניות גדולה- בגודל הפרח, בצורת העלים ובצבע.
עליה גזורים ומסודרים בבסיס הצמח בשושנת דלילה. גבעול ארוך עולה ממרכז השושנת
ובראשו פרח בודד, דמוי קערית פשוטה, בקוטר 4-8 ס"מ, ובו 5 עלי כותרת ומעלה. הצבע
הנפוץ ביותר הוא האדום העז, והוא השולט בדרום הארץ ובמרכזה. אבל בצפון הארץ, בקרקע
בזלתית ובקרקע גירנית דלה (בגולן, גליל עליון, שומרון, גליל מערבי וכרמל) מופיעה
הכלנית גם בשלל גווני סגול-ורוד-לבן.
למרות הגיוון- כל הכלניות, בשלל צבעיהן, שייכות למין אחד בלבד- הכלנית המצויה.
במרכז הפרח, בתחתית הצלחת, אבקנים ועליים כהים רבים, הנראים ככתם שחור בלב הפרח.
ההאבקה נעשית בעזרת הרוח או על ידי חרקים, הצלקות מבשילות כיומיים לאחר פתיחת הפרח
והן מוכנות לקלוט אבקה מפרחים זרים במשך כשלושה ימים. האבקנים מבשילים רק שבוע
מאוחר יותר, בשלב בו הפרח מגיע לשיא גבהו וגדלו - אז נפוצה האבקה ממנו והלאה. הפרש
הזמנים מקטין את האפשרות להאבקה עצמית, ומעודד האבקה מצמחים זרים- דבר המסייע
לשונות הגנטית של המין. בפרח הבוגר מופיעה טבעת לבנה סביב האבקנים, טבעת שהולכת
וגדלה עם הגיל. למעשה קיימת הטבעת כבר מראשית הפרח, אך בצעירותו- היא חבויה מתחת
לאבקנים, ורק כשהפרח גדל ועלי הכותרת מתארכים - הטבעת הלבנה מתגלה במלוא הדרה.
הטבעת הלבנה בולטת ממש רק כאשר האבקנים מבשילים, ומבליטה את שחור האבקנים.
קשה להוכיח או להצביע על הסיבה המדויקת למציאות הפס הלבן בלב הכלנית, אך יתכן
שניגוד הצבעים בין הלבן לשחור האבקנים מבליט אותם ומושך חרקים. רעיון זה בעייתי
במידה מסוימת, שהרי אם החרקים המאביקים, כדבורת הדבש, יימשכו רק לכלניות בעלות הפס
הלבן (הנמצאות בשלב הזכרי = אבקנים בשלים) הן לא יגיעו אל הכלניות הצעירות
(הנמצאות בשלב הנקבי = צלקות נכונות לקליטת אבקה).
סברה נוספת היא כי הכלנית מזהירה אוכלים פוטנציאליים מפני רעילותה, בעזרת צבעי
האזהרה של הטבע, שילוב קונטרסטי של אדום שחור ולבן. לאחר שעלי הכותרת קמלים ממשיך
הפרי לתפוח ובסוף נפוץ כמאות פרודות צמריות שינבטו בסתיו הבא. תפוצת הכלנית
המצויה- בכל אגן הים התיכון, בישראל היא נפוצה בשטחי פתוחים ושדות בור בכל החבל
הים תיכוני.
|
|
|
|
