|
|
| |
מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?
כתבה רבקה זהר
היש פורים בטבע?
חג פורים אינו חג טבע לא בעצם מהותו ואף לא ברמז דק. הוא שייך למועדים הנחגגים
במסורת ישראל לציון אירוע היסטורי אמיתי .
האסוציאציה העולה בראשי והמקשרת את פורים עם הטבע היא תופעת ה"התחזות" אצל
בעלי חיים וצמחים או התחפשות בלשון בני אדם.
מנהג ההתחפשות בפורים מקורו במצווה שיש לעשות את ימי פורים לימי משתה ושמחה
"מיחייב אינש לבסומי בפוריא (חייב אדם לשמוח בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן
לברוך מרדכי" (מגילה ז' ע"ב) . מנהג החג שהפך להיות אחד הסממנים הבולטים,
החוצה אוכלוסיות וגילים.
כאשר אנו מנסים להשוות התנהגויות או מופעים של בעלי חיים לאלו של בני האדם, מסתבר
שיש הבדלים עצומים בסיבות, בנסיבות, בתהליכים הפיסיולוגים... וכמעט אין דמיון בין
השניים אלא בעצם ההתחזות עצמה למישהו, או משהו, אחר.
ואם נושא ההתחפשות וההצגה אצל בני האדם הוא מקור פרנסה בלתי נדלה
לסוציולוגים, פסיכולוגים ואנתרופולוגים ומקור שעשוע ושמחה אצל 'החיה האנושית' עצמה
הרי מה שבטוח, את בעלי החיים ההתחפשות בכלל לא מצחיקה.
זה עניין רציני ביותר, זו שאלה של חיים ומוות הקשורה בקיום המין וביכולתו לשרוד.
רואים ואינם נראים
כאשר בעלי חיים "מתחפשים" לאבנים לעלים לגזע עץ ולמה שביניהם, אנו קוראים
לזה: הסוואה.
מסתווים בעלי חיים משני עברי המתרס:
"אלה שמעונינים" להסתתר ולהתחמק מעיני טורפיהם. צבעיהם משתנים לצבעי הסביבה
(כמו הזיקית) או עוטים (באופן קבוע) דגמי "לבוש" שמבלבלים את האויב. (למשל:
צפרדעים שעורן מכוסה מעין כתמים השוברים את רצף גופן וכך הן משתלבות עם הסביבה:
אבנים - עלים - אורות וצללים)
ולהפך "כאלה המעונינים" להסתתר מעיני טרפם, שאם לא כן יישארו ללא ארוחת
הצהרים (החברבורות הכהות על רקע צהבהב של פרוות הנמר מיטיבות להסוות אותו בין
שיחים ועשב גבוה של ערבות וסוונות).
נראים ומרתיעים
כאשר בעלי חיים עושים את ההפך ובמקום להצטנע הם עוטים צבעים עזים ודגמים ברורים
בשילובים המדגישים ומבליטים את חזותם (למשל: הסלמנדרה או הדבורה, דג הזהרון או
האבנון בשעת תנועה) תהיו בטוחים שאין זו הזמנה לתערוכה בסגנון הפופארט אלא הם
משדרים אזהרה: "יש לי נשק מסוכן (מזון בלתי אכיל בהחלט ואף רעיל או תגובה
קטלנית ועוקצנית במיוחד) לא להתקרב - ראו הוזהרתם!".
ויש כאלה הלוקחים 'טרמפ' על השיטה הנ"ל (למשל: זעמן המטבעות שלו דגמים הדומים לאלו
של הצפע הארסי, זבובי רחף או בוץ הדומים לדבורים ולצרעות...)
ובדיוק כמו שודד הבנק המאיים באקדח צעצוע הם "מתחזים" ליצור הדומה להם אך קטלני.
זו "הצגה" של: הידמות או חיקוי.
תרמית
ישנם בעלי-חיים "המתהדרים" בצורות המכסות חלקי גוף. למשל ישנם מיני דגים (דג
הפרפרון או דג חד-החרטום) שדגם של עין ענקית מכסה דווקא חלק אחורי
של גופם. באופן זה "מצליח" בעל-החיים להסיט את תשומת לב התוקף מהעין האמיתית שלו
שהיא בבת עינו של היצור... תופעה זו נקראת מצג הסטה.
ואם כבר מדובר בעיניים אז ישנם כאלה ש"מציירים" לעצמם זוג עיניים מפחידות (כמו:
שבתאי השקד (מין של פרפר), פשפש אדמוני, נחש הקוברה) וזה כבר מצג הרתעה.
מעמידי פנים
למצגי ההרתעה מצטרפים מעמידי הפנים המוכרים לכולם מסביבת הבית והחצר (החתולים
והכלבים) ההצגה של "תראו כמה אני גדול ומפחיד" שנעשית ע"י סימור השיער או "תעצרו
אותי לפני שאני אתעצבן" - חשיפת השיניים (המתלווים אליה גם קולות אזהרה). וכמו בכל
סרט תורכי ישנה גם הצגת המוות: ה"שחקנים" מעמידים פני מתים ע"י חוסר תזוזה,
נוקשות איברים ואף הפצת ריח של ריקבון ומוות (צפרדעים מסוימות ואף נחשים). ההצגה
הזו גורמת לטורף הלהוט להיות רגוע ואז ברגע של היסח הדעת מסתלק לו "הבר-מינן"
"בצ'יק", חי ונושם.
גם מפתים יש בעולמנו שמטרם,כאמור, אחת ויחידה: "ארוחת הצהרים" הזכורה לטוב.
ההבדל בינם לבין המסתווים למיניהם הוא בכך שבעוד הם מתחבאים וממתינים בפאסיביות
שהארוחה תתקרב לצלחת -תופסים המפתים יוזמה ומושכים את המסכן ב"ערמומיות" אל
המלכודת. כך חכאים (מיני דגים) המצמיחים על פרצופם גידול דמוי תולעת מתנועעת
הנראית בדיוק כמו הפיתיון שמשליכים הדייגים, הדומה בדיוק למה שאוהבים דגים
"תמימים" לאכול.
חיזור גורלי
אך ההצגות הגדולות מכולן נועדו, כמובן, לחיי האהבה. אלה הם מצגי החיזור.
אחד המרכיבים הבסיסיים בטכסי החיזור (מלבד התנועות, הקולות הריחות והמגעים
למיניהם) הוא 'התלבושת' הססגונית המיוחדת שמתקשטים בה בד"כ הזכרים של בעלי החיים
שבהם קיימת דו-צורתיות מינית). לדוגמא: הנוצות ההדורות המקשטות את זנבו של הטווס
הזכר. במקרים אחדים מסייעים דגמי הזכר לזהות מינים מסוימים ביחס לאחרים (למשל: דגי
שונית כמו פרפרונים) שלא יהיו, חס וחלילה, התאהבויות נוסח רומיאו ויוליה שאחריתן
מי ישורנו.
למה הזברה לובשת פיג'מה?
ואם נחזור לשאלה שבכותרת: "למה הזברה לובשת פיג'מה?" (ועוד בסגנון האופ-ארט
שהרי הפיג'מה דווקא מבליטה אותה על רקע סביבתה), נמצא שיש השערות אחדות והבולטת
ביניהן טוענת שבעצם זו מעין הצגה המונית - ממש מצעד עדליידע ואפילו קרנבל.
אלא שכאן יש בעיה והיא: את מי לבחור (לטרוף)? שהרי כל התחפושות אותו הדבר. במילים
אחרות לחבר השופטים (נגיד: האריה) קשה להחליט מי יקבל את הפרס הראשון ולמרבה
הפרדוקס גם המועמדים לא מעונינים בכך ומשתדלים כמיטב יכולתם להיבלע בהמון הסואן.
מקורות:
אגור צביה, 1997, מימיקרי - האם הדמיון מקרי?, לדעת ז, 10-9.
בר עמוס, 1994, הצעות למסכות בעלי-חיים (תמונת שער), פשוש, 243, החברה
להגנת הטבע.
הבלנה חנן, תשמ"ז, פורים בעולם החי, עלון למורי הביולוגיה, חוברת ג, המרכז
להוראת המדעים, ירושלים.
ורנר, י. ל., 1985, פורים כל יום - הגם נחשים מתחזים?, לדעת, טו, 3
מוריס דסמונד, 1992, תצפית על בעלי-חיים, ספרית מעריב.
נושאים לעבודות חקר
חזרה
|
|
|
